רותם: שלום וברוכים הבאים לעוד פרק של קומת ביניים. הפודקאסט שמכנס תחת קורת גג אחת את עולם ועדי הבתים וניהול בתים משותפים בישראל ומה שיש ביניהם. שלום, עמיר בר-עוז, מנכ"ל ובעלים של בר-עוז המרכז לביטוח בתים משותפים. מה שלומך היום? מצויין. יופי בסדר גמור. בסדר גמור. כרגיל אני מביאה לך סיפורים מעולמות התוכן שלי שמתקשרים לעולמי. ועדי הבתים ובניינים משותפים, וזה לא סוד שאנחנו רואים עוד ועוד רכבים חשמליים על הכביש במדינת ישראל. חשבנו שיהיו יותר בשלב הזה, אבל יש לא מעט. וחברה שלי גרה במפלצת של בניין רב-קומות בראשון לציון והיא קנתה עכשיו רכב חשמלי חדש. אלא מה, היא הייתה בטוחה שיש לה איפה להטעין, כי היא ראתה עמדות טעינה בחניון של דיירים אחרים והייתה בטוחה שגם לה יהיה, ופתאום אומרים לה מחברת הניהול מוועד הבית. חביבתי, אין מקום, אין עוד עמדת טעינה. מעכשיו היא מוצאת את עצמה עושה סיבובים לפני שהיא חוזרת הביתה כדי להטעין ואין לה איפה להטעין עכשיו.

עמיר: איך דבר כזה קורה?

רותם: איך זה קורה? ושתיים — לי אין רכב חשמלי, אבל גיליתי כמה הדבר הזה של עמדות טעינה והכל מייצר המון המון סכסוכים, המון חילוקי דעות ובכלל גם עניינים כספיים מאוד.

עמיר: אז בואו ננסה לעשות סדר בפרק הזה. הסיבה שזה קורה היא פיזיקה מאוד פשוטה, גם בבית שלך. אם תתחילי להעמיס כמות בלתי סבירה של מוצרי חשמל מתישהו הלוח יקפוץ.

רותם: נכון?

עמיר: למה? כי ללוח יש Capacity של חשמל שהוא יכול לספק, וברגע שעוברים את ה-capacity הזה הוא לא מסוגל יותר.

רותם: להביא עוד חשמל.

עמיר: אותו הדבר ברכוש משותף בבית משותף יש רכוש משותף, יש תאורה, יש מעליות, יש גנרטור, יש כל מיני צריכה, ותמיד הקבלן שם עוד אקסטרה, כדי שלא נעבוד על 90 אחוז ושמישהו יכניס משהו לשקע וזה מיד ייפול. ורוב הדיירים שקנו עמדות טעינה ראשונים פשוט נכנסו על האקסטרה הזה והתחברו ישירות ללוח החשמל המשותף, בלי השקעה בלוח מיוחד לעמדת הטעינה שלהם. ונגמר המקום. ואז מגיעה אותה דיירת ואומרת: מה זאת אומרת? זה כל הקודם זוכה?.

רותם: אני חושבת על חברה שלי: היא משלמת מיסי ועד כמו כולם — אז למה לא מגיעה לה גם עמדת טעינה?

עמיר: נכון נכון? אז בדיוק בשביל זה אנחנו פה. פרק שהולך לעשות סדר. מה קרה בחמש השנים האחרונות בעולם הזה של ועדי בתים? לפני חמש השנים האחרונות קמו המון המון חברות שבעצם באו והציעו את התשתיות שלהן בחינם לוועדי בתים, כדי שהם.

רותם: ראו את העתיד.

עמיר: הם ראו.

רותם: שהולכת להיות פה מפה של רכבים חשמליים.

עמיר: בעתיד, אבל המציאות היום שונה לגמרי ובשביל זה אנחנו מארחים.

רותם: אנחנו אומרים היום שלום ליוסי עזריה, מנכ"ל חברת זן אנרג'י, שמספקת פתרונות טעינה לרכבים חשמליים — אחת החברות החלוצות והגדולות היום במשק בכל הנוגע לסיפוק פתרונות שכאלה. אז יוסי, תודה רבה שהגעת לפודקאסט שלנו. כיף שאתה פה. אפשר להגיד שאתם, מאותו מפץ, בין החברות ששרדו את העניין הזה. אבל למה בעצם הדבר הזה שנקרא הטענת רכבים חשמליים בבתים משותפים? למה זה אירוע כזה מורכב?

יוסי עזריה: אהלן, תודה שהזמנתם. אני אחלק את זה לשלושה אתגרים. קודם כל זה נכון שבשוק הישראלי, כשנכנס מוצר חדש, יש היצע לא תואם ביקוש בצורה קיצונית, ובהרבה מהמקרים, בחלוף תקופת מה, הביקוש עולה על ההיצע. ככה מתאפיין השוק הישראלי, בטח בעולמות האנרגיה. אנחנו, בשונה מהרבה חברות, באים מעולם האנרגיה. זה הביזנס שלנו, זה מה שאנחנו יודעים לעשות ואנחנו רואים במטען דרך נוספת להעביר חשמל, להעביר אנרגיה. זה מתחבר למיזמים נוספים בעולמות האנרגיה שיהיו רלוונטיים לפרקים אחרים. שלושת האתגרים — נגעתם בחלקם. אני מחלק אותם, לא לפי סדר החשיבות, לשלושה: האתגר המימוני-ההוני, האתגר החשמלי-האנרגטי, ובסוף האתגר החברתי. נתחיל מהסוף, ממה שהתחלתם לדבר עליו: זה כנראה אחד המוצרים היחידים שאין בו זהות אינטרסים בין כל הדיירים. בניגוד לחשמל, למעליות, לתאורה, לבריכה, לגינון וכולי, כאן זה מוצר שדייר אחד לעולם לא יפגוש, ודייר אחר פוגש אותו מאוד מוקדם — והפער הזה מייצר את המתח. תכף ניגע באיך פותרים את הפערים האלה. האתגר השני הוא אתגר הוני.

עמיר: רגע, לפני שרצים — יש לנו זמן. מה שאתה בעצם אומר זה שהדייר מספר 20 רוצה להתחבר ללוח החשמל הציבורי שכבר לא יכול להכיל אותו, ועכשיו צריך להביא חברה חיצונית שתייצר פתרון בבניין וזה עולה כסף. אז כל הבניין צריך לשלם את זה, כולל איזה אישה זקנה שאין לה אפילו רכב בבניין.

יוסי עזריה: תכף ניגע בזה באתגר החשמלי. קודם כל יש בעיה.

עמיר: התשובה היא כן.

יוסי עזריה: התשובה היא כן. חד משמעית כן. ואני יודע שגם בצד שלך יש פתרונות לזה. איך עושים את זה נכון? משם בעצם אנחנו מכירים את זה שאתה מייצר פתרונות שאנחנו ניכנס ל אנחנו ודמיינו. נביא את הפתרונות אל השוק.

עמיר: אבל זה מה שמייצר את הסכסוכים. כי תחשבי על אנשים.

רותם: כן, אבל למה מרגיש לי שכאילו בכל הנוגע לעמדות טעינה של רכבים חשמליים זה נושא שייצור סכסוך יותר. לדוגמה, מי שגר בדירת קרקע ולא משתמש במעלית הוא פחות מתרעם על זה שהוא משלם על מעלית. למה?

עמיר: למה באמת יוסי?

יוסי עזריה: כי זה לעולם אני. צרכן של לא יחזיק לעולם ברכב חשמלי. אני כל חיי מסתובב ויורד לחניה ורואה שאני משלם על מוצר שאני לא יצרוך אותו.

רותם: זה מול העיניים זה מייצר.

יוסי עזריה: אני רואה את זה כל יום. אוקיי, זה מופיע מולי.

עמיר: זה פסיכולוגי.

יוסי עזריה: זה גם נושא מאוד מדובר. נושא הרכב החשמלי. לא התחלנו ישר מהבעיות, אבל צריך לומר מילה על השוק המקומי. מצד אחד, ברכב חשמלי אנחנו טיפה פחות מהתחזיות. מצד שני, ברכבים ההיברידיים — הפלאג-אין הייבריד — אנחנו הרבה מעל התחזיות של משרד האנרגיה. מסתובבות כבר 400 אלף מכוניות כאלה במדינה. והפלאג-אין הייבריד צורך חשמל לא פחות מרכב חשמלי. מה המטרה של בן אדם כזה? להגיד ביום שישי בקידוש: עוד שבוע לא שילמתי דלק.

רותם: וכדי שזה יקרה.

יוסי עזריה: הוא כמו יקה מגיע כל יום למטען שלו כל יומיים ולוקח את ה 10 קילו שמספיקים לו לנסיעות השבועיות שלו. והוא יותר קפדן כי בעל רכב חשמלי אדיש בין 60 לחמישים אחוז בסוללה. שתיהן אותה אנרגיה. ההיברידי אסור לו להגיע לבנזין. תזכור הוא בקידוש אומר עוד שבוע נסעתי בלי. אז יש לך.

עמיר: כבר.

יוסי עזריה: אז יש לך כבר 400 אלף מכוניות. קצב החדירה היום הוא כל רכב שלישי שנכנס כל שנה. גם בשנה כזאת, שנראית קשה יותר עם שרשרת האספקה והמלחמות, עדיין 30 אחוז מהרכבים הם צורכי חשמל — פלאג-אין הייבריד וחשמלי. זאת אומרת, האירוע פוגש אותנו במספרים גדולים. לשאלתך: אני יורד כל יום, רואה את המטען הזה, ומתוסכל שאני משלם עליו ואת נהנית ממנו כביכול על חשבון מיסי הוועד שלי. תכף נדבר על הפתרון.

רותם: יש טסלה וגם האוטו. החוויה.

עמיר: מה אתה.

יוסי עזריה: אומר.

רותם: בדיוק?

יוסי עזריה: הוא נוסע על מוצר יקר יותר משלך, נהנה, מדברים, לא משלם. עכשיו זה לא בדיוק שאת משלם את זה ותכף ניגע בזה. איך זה אתגר.

רותם: חברתי? ברור. גם מאוד מתאים לישראל. נגיד בכוכבית. מה האתגר? העוני?

יוסי עזריה: ועד בית או חברת ניהול הם לא חברה מסחרית עם יכולות הוניות גבוהות. הם גובים כמה עשרות עד מאות שקלים בחודש.

רותם: נכון.

יוסי עזריה: ובסוף הם לא יודעים לייצר אירועים תשתיתיים של 100, 200 300 אלף שקל. וזה המספרים. יש בניינים שנכנסים.

רותם: זה המספרים. למה?

יוסי עזריה: בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים. לפרוס, לפרוס תשתית טעינה שתאפשר תאפשר חיבור של כל רכב שיקנה. הרי אנחנו לא יודעים מי הדייר הבא שיקנה ואנחנו צריכים להיות מוכנים להגיע אליו.

עמיר: כמו שיש היום תשתית בתחנות דלק, צריך לייצר תשתית כזאת בחניון התת-קרקעי — ולא רק במקום אחד, אלא בכל מיני מקומות, כי הרכבים חונים בכל מיני מקומות. אז את צריכה לייצר בכל מקום איזושהי תשתית שתשרת את האזור הזה והזה של החניון וזה עולה.

רותם: זה עולה הרבה כסף עכשיו.

עמיר: יוסי, אתה יודע טוב מאוד שיש היום חברות. רוב החברות שהציעו בחינם תשתית בחינם תמורת חוזה ארוך טווח ל 20 שנה לעשר שנים, הפסיקו עם.

רותם: המדובבת.

עמיר: עם ה, עם ההצעות האלה או שזה בדרך להכחדה? אני עדיין רואה פה ושם פרויקטים שיש איזושהי חברה שעדיין נותנת את הדבר הזה. בוא תסביר לי את ההיגיון של חברה עסקית לתת בחינם תשתיות כאלה.

יוסי עזריה: תראה, אני יכול להתחבר להיגיון שלהם, למרות שאנחנו בחרנו שלא לעבוד כמו רוב החברות ולשמחתנו זה הוכיח את עצמו. בואו נסתכל: דירה בבניין צורכת בשנה סדר גודל של בין 7,000 ל-9,000 קוט"ש. ורכב חשמלי שנוסע רק 17 אלף קילומטר צורך 3,000–3,200 קוט"ש. זאת אומרת, אם יש לך אוטו אחד ואתה בנסיעה ממוצעת בישראל של 17 אלף קילומטר. ובוא נאמר שאתה נוסע טיפה יותר — כי המאמצים המוקדמים הם בדרך כלל כאלה שזה משתלם להם כלכלית. אתה כבר באירוע של צריכת חשמל מאסיבית — גידול של בין 40 ל-60 אחוז ממה שהתרגלת לשלם על חשמל כל חייך. החברות שיסתכלו על ההזדמנות הזאת יראו פוטנציאל, ולפי תחזיות משרד האנרגיה, בסוף העשור הזה חמישה אחוז מצריכת החשמל בישראל תהיה לרכבים חשמליים, ובסוף העשור הבא בין 10 ל-16 אחוז. זה מאות מיליוני שקלים.

רותם: יש לי שאלה רק.

יוסי עזריה: החברות האלה הסתכלו נכון. הן אמרו: אני אפרוש תשתית, אניח את ה-CapEx על חשבוני, וכשתיכנס מסה קריטית של רכבים לכל בניין — אהנה מלא מעט כסף.

עמיר: ולמה זה נעלם עכשיו מהשוק?

יוסי עזריה: קודם כל כי התחזיות של החברות היו טיפה אופטימיות. משרד האנרגיה דווקא די פוגש את המציאות. אמרתי לך, אנחנו כבר בכמעט 400 אלף רכבים חשמליים, אבל יש בעיית חיזוי. יש לנו לא מעט בניינים באזורי יוקרה בתל אביב, ושם הנחנו שמבחינה סוציו-אקונומית הם יהיו המהירים ביותר להצטייד — ואכן זה קרה. אלא מה, לא לקחו בחשבון שמי שחי בלב תל אביב כנראה לא נוסע את הנסועה הממוצעת בשנה. הוא נוסע קצת פחות, ואם המודל בנוי על להרוויח אגורות על כל קילוואט שהוא יצרוך — אז משהו במודל מתפספס. זה אחד ההסברים: כמו כל מודל, החיזוי לא פגש את המציאות. אנחנו הקפדנו מההתחלה לייצר לינק בין הכסף שניכנס לבין ה-CapEx שנוציא.

עמיר: עכשיו תראו, אני אישית באמת מאמין שהפתרון הכי נכון לבית משותף זה להיות owner של התשתיות שלו. ואם צריך עכשיו לעשות פרויקט של 100 200 300 אלף שקל אז מה?

רותם: לאסוף כסף?

עמיר: למה? כי אחרת יש בעיות בביטוח. פתאום יש חברה חיצונית שיש לה תשתיות אצלך בבניין וזה תשתיות של חשמל שיכולות לגרום לשריפה, והשריפה שהיא יכולה לגרום יכולה לעשות נזק. לרכוש פרטי לרכבים של דיירים אפילו של רכבים לא חשמליים. מסכן חנה בחניון פרץ עכשיו מהלוח חשמל של אותה חברה שהתקינה פה תשתית ועכשיו אין לו את מי הוא יתבע את החברה, לא את החברה, את ועד הבית. יש פה הרבה שאלות. ברגע שאתה Owner של הציוד שלך אז אתה אתה, אתה עושה, אתה עושה בגודל המתאים. אוקיי, ואתה מכניס את זה לביטוח של הבניין. אבל שוב אנחנו פוגשים פה. איך אתם באים לקראת? אתה בא לוועד בית פרויקט של 80 דירות, ואתה צריך להגיד לו בואו תוציאו 80 אלף שקל. איך עושים את זה?

יוסי עזריה: אז לא, לא, לא התכוננו מראש. נכון, לא תיאמנו עמדות, אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. אנחנו היחידים שמציעים את המוצר הזה בשוק שבעצם אומרים לבניין נגמר העולם שאני מממן את התשתית והרכוש הקבוע שלי הוא כבר שלך מדי יואן. אני יודע שאתה לא יודע להביא מאה ושמונים ומאתיים אלף שקלים, לכן אני אביא את הכסף ואתה תשלם לי בגין זה שאני מביא את הכסף בתשלומים. נושא מימון הבניין עכשיו שני יתרונות באירוע אחד הוא על פניו יכול להגיד לי תודה ולהתראות מתי שהוא רוצה ולקנות אותי החוצה בעלויות שהשקעתי שתיים כי.

עמיר: הציוד שלו.

יוסי עזריה: הציוד שלו, הציוד שלו מדי 1 2. זה מייצר זהות אינטרסים ביני לבינו כאשר רכוש קבוע רכוש שלי ורק אני שם את הכסף. אין באמת זהות. אינטרסים פה ששנינו מושקעים באירוע. עכשיו אנחנו שותפים. אומנם הוא משלם את המימון אבל אני יודע להוציא את הכסף. שנינו ממש סוג של שותפות. הקמנו למיזם הזה שנגמרת כשאני מחזיר את הכסף או בלוח הזמנים או הסילוקין שסיכמנו, וזה פותר את הבעיה. מצד אחד לי קל להביא את הכסף כי אני מראה לגורם המממן שלי שיש התחייבות מצד הבניין לשלם את הכסף. וגם אם לא תהיה הצטיידות כזאת שתחזיר את הכסף דרך הפרויקט, תהיה התחייבות שלהם להחזר מסוים אל מול הכסף. וכאן פתרנו את הבעיה מימונית. גם במקרה הזה זה פחות מנקר עיניים כלפי דייר פלוני, כי לא באמת הבניין שילם את הכסף.

רותם: חברה חברה חיצונית.

יוסי עזריה: נכנסה שמה את הכסף.

עמיר: יכול להיות שפשוט העלו את מיסי הוועד עכשיו בעוד 30 שקלים לדירה לחודש כדי לממן את התשלום ההוני ל X שנים עבור הפרויקט הזה.

יוסי עזריה: וגם הדירה של פלוני, שלא קנה רכב חשמלי, מקבלת תשתית שתחכה לו.

רותם: עכשיו אמרת שלושה אתגרים. נגענו באתגר החברתי, נגענו באתגר המימוני, הוני, אתגר חשמלי.

יוסי עזריה: האתגר האנרגטי הוא הגדול ביותר, וזו הסיבה האמיתית שחברות כמונו נמצאות בתחום ולא עושים את זה לבד.

עמיר: יש הרבה חשמלאים בשוק.

יוסי עזריה: נכון, והם מצוינים. אגב, מילה על שוק החשמלאים בתחום: הרבה מתקשרים אלינו להתקנות בבתים פרטיים, ואנחנו אומרים — קח חשמלאי שאתה מכיר, אתה לא צריך אותנו. חברה גדולה עם מטה בשביל התקנה בבית פרטי זה פשוט מיותר. כל חשמלאי במדינת ישראל יודע להתקין. כמובן, בתנאי שיש לו את התעודות הנכונות ואת הניסיון המתאים. אין סיבה לשלם לחברות כמונו — קח חשמלאי, זה תמיד טוב יותר. בהרבה מהמקרים, אם זה בית פרטי, הוא גם תכנן לך את התשתית ומכיר אותה. למה לקחת חברה כמונו? נדבר על האתגר האנרגטי. בואו נעשה את ההדמיה הכי פשוטה: בניין של 80 דיירים שיש בו 20 מכוניות חשמליות, כולם חזרו מהעבודה ורוצים להטעין באותו זמן. הם צריכים אנרגיה ששוות ערך לפי שתיים או פי שלוש מכל 80 הדירות, ביום. הכי חם בשנה שמדליקים מזגנים ויושבים בבית ומפעילים מכונת כביסה.

עמיר: צלחת לשים תשתית שמתאימה לזה.

יוסי עזריה: רגע, אז קודם כל בוא נתחיל. התשתית מתחלקת לשניים יש בריכה ויש צורך להזין את הבריכה. קודם כל מה הגודל החיבור שנותנים לנו? אין גודל חיבור כזה לבניינים במדינת ישראל. מי שתכנן את הבניינים, ובצדק, לא צפה ש-80 חניות יצרכו חשמל כאילו מופעלים עליהן מכונת כביסה, מייבש ומזגן ביחד.

עמיר: בשפה פשוטה הוא תלוי בחברת חשמל.

יוסי עזריה: כן כן, אחד צריך. הפתרון של האירוע הזה הוא ניהול האנרגיה. ניהול עומסים זה נקרא ניהול עומסים דינאמי.

רותם: אי אפשר שכולם יעשו ביחד. אם אי אפשר.

יוסי עזריה: אני בתכנון טיפש לא מנוהל. באו כל 20 הרכבים, כל אוטו מבקש את מקסימום החשמל שהוא יודע לקבל — והחשמל בבניין יקרוס. חלק מהרכבים יקבלו, סוג של כל הקודם זוכה, והשאר לא. כאן נכנס הפתרון של טעינה מנוהלת, וזה מה שעושות חברות כמונו: להגביל את ה-capacity של החשמל שייקחו המכוניות. קודם כל הבתים מקבלים מה שהם צריכים. המעליות מקבלות מה שהן צריכות. והבריכה, אם יש, עם האלמנטים שלה. וחוסמים את הביקוש לחשמל שהרכבים יכולים לקחת, ובתוך התקרה הזאת מנהלים אותו דינמית. זאת אומרת, אם כל רכב לוקח X, ואני מקצה 20X — זה מספיק ל-20 רכבים, והרכב ה-21 לא יקבל. בניהול עומסים דינמי אני לא רק חוסם את סך האנרגיה, אני מנהל אותה דינמית כל הזמן.

עמיר: יש לזה.

יוסי עזריה: יותר מזה? באת לבד? קח את כל האנרגיה. בא עוד אוטו, קחו מחצית כל אחד מהם באו 80 רכבים, אני מוריד לאחד חלקי 80 ופה והרי בטעינה בבית אתה נכנס. אתה בדרך כלל מחנה את האוטו ל-8–9 שעות, וזה מספיק גם לרכבים שנוסעים הרבה. אם נוריד מהממוצע של 11 קילוואט לשניים-שלושה — ועד לשם בערך אפשר להוריד בלי שייווצר מתח בין האוטו לעמדה — זה די והותר כדי לתת פתרון במסגרת המגבלות.

רותם: יש לי שאלה אולי שאלת תם? אולי אני קצת לא מבינה כרגע את התשתית. האם יכול להיווצר מצב שאני, דיירת בבניין של 80 דיירים, שהחניה שלי היא מספר חמש, אקים עמדת טעינה שהחשמל שייצרך ממנה יהיה תחת חשבון החשמל שלי?.

יוסי עזריה: מצויינת!

עמיר: אפשרי?

יוסי עזריה: אפשרי? בדרך כלל זה מתאים לבניינים עד ארבע שנים.

רותם: למה? אבל למה יש.

יוסי עזריה: הבדלות, הפריסה היא נורא יקרה. גם המורכבות להיכנס עכשיו לתוך התעלות ולחבר לחפור דרך הפיר.

עמיר: אם את גרה בקומה 23.

יוסי עזריה: אז אין סיכוי.

עמיר: לדעת מה זה להריץ שם חשמל.

רותם: ארון החשמל שלי.

עמיר: למעלה עד לאוטו. עזבי. ואיך זה ייראה בבניין? אם כל אחד יעשה את זה במגדל של 90 דירות — זה פשוט יהיה מפגע בטיחותי. כל חשמלאי יעביר קו באיזה תוואי שהוא רוצה, כי הוא רוצה הכי מהר. כן, בדרך כלל במגדלים לא נהוג לאפשר לכל אחד להגיע ללוח חשמל שלו. בבניינים של עד 20 דירות זה מאוד נפוץ.

יוסי עזריה: כן, זה מאוד תלוי ב 20 דירות. זה כבר מתחיל להיות הגבול העליון. כן כן כן.

עמיר: אנחנו יכולים לעשות פרק שבו אשים לכם קולאז' של תמונות: בניין, מקומה חמישית יורד כבל מאריך למטה, קשור לעץ, ועל העץ העמדה. אז בוא נדבר רגע — אסתטיקה ובטיחות זה חשוב.

יוסי עזריה: בטיחות בחשמל קודם כל. לפי התקנות במדינת ישראל, אחרי כל עמדה כזאת שמתקינים צריך להגיע בודק חשמל — ובודק חשמל הוא אובייקטיבי, לא המתקין. זו תקנה סופר חשובה וסופר חכמה. אחרי כל מה שהשקעת בתשתית ובעמדה — שיבוא בודק ויבדוק את שתיהן.

עמיר: נניח שדייר עשה את זה כמו שצריך — הביא מהנדס, התקין עמדה, התחבר ללוח החשמל שלו כמו שרותם אמרה, והראה לוועד הבית מסמך. הכל נהדר. מה קורה בעוד שנה? מספיק האישור שהוא הביא שנה קודם?.

יוסי עזריה: צריך להביא את האישור על ההתקנה בזמן ההתקנה.

עמיר: לא עברה.

יוסי עזריה: שנה, יש שם כל מיני עניינים של אחריות מטעם היצרן שהוא.

עמיר: רץ קדימה. עברה שנה, עברה שנתיים.

יוסי עזריה: המחויבות של הדייר תמיד כל.

עמיר: פעם לעשות בדיקה והמחויבות של הוועד זה להתחיל לאסוף את זה. לעומת זאת, אם הבאת חברה ששמה תשתית — האם חלק מהשירות שלכם זה בדיקה שנתית לכל הציוד, כך שזה יתאים גם לביטוח וגם לשקט של ועד הבית?

יוסי עזריה: קודם כל התשתית תמיד תמיד אני בודק את התשתית במסירה ועל פי מה שחוק החשמל מחייב אותי לגבי.

עמיר: מה הוא מחייב. לגבי כמה זמן.

יוסי עזריה: בגמר ההתקנה אני לא זוכר אם זה כעבור שנה או שנתיים מההתקנה.

עמיר: אבל.

יוסי עזריה: אבל יש שם הוראות מפורשות חוק החשמל.

עמיר: מסודר.

יוסי עזריה: ומשתנות, כי העולם הזה של הטעינה הוא עולם חדש. כשהדייר או הוועד בוחרים, הם מביאים את הבודק. ואני יכול להבין את זה — אסור לי לבדוק את עצמי. יש לי מספיק חשמלאים ומהנדסים, אבל עדיין צריך גורם חיצוני. הוועד צריך להקפיד על שני דברים. ראשית, אם לא לקח חברת טעינה — להגדיר מראש מה הרמה האסתטית שהוא רוצה: איך זה ייראה, איך התעלות נראות, איפה יושבים המפסקים, איפה העמדה עומדת בכל חניה — כדי שלא אחד ישים אותה על העמוד לכיוון אחד והשני לכיוון אחר.

עמיר: זה ממש לייצר איזשהו קובץ נהלים להתקנת עמדת טעינה פרטית לעומת עמדת טעינה ציבורית.

רותם: אוקיי, עכשיו מי שבעצם סוגר מול חברת הטעינה מולכם זה ועד הבית סלאש חברת הניהול נכון? אם אני רגע חוזרת לעניין הזה של פודקאסט ועדי הבתים, גם זו החלטה שצריכה לעבור.

עמיר: עמיר היא צריכה לעבור אסיפה.

רותם: אסיפה כי.

עמיר: זה.

רותם: כסף, זה.

עמיר: נכון? תראו, קודם כל בואו נסביר למה זה חייב לעבור אסיפה. ועד הבית, שיונק את כוחו מחוק המקרקעין, הוא סוג של ראש ממשלה שלא צריך הצבעה בכנסת על כל דבר. הוא יכול לקבל החלטות על הדברים השוטפים — להחליף חברת מעליות, להחליף חברת ניקיון.

רותם: אבל זה כבר שינוי.

עמיר: זה בדיוק פה. אנחנו מדברים על הוצאה חדשה שלא הייתה קיימת ולכן הוא צריך לאשר אותה עם כלל בעלי הדירות. ואם כלל בעלי הדירות לא יאשרו אותה, זה יכול להגיע לסכסוך: בעל דירה שקנה רכב חשמלי תובע את ועד הבית ואת השכנים בטענה שההחלטה שקיבלו אינה מידתית, ודורש מבית המשפט — למרות האסיפה וההצבעה שהייתה נגדו — לחייב אותם לאפשר לו לבצע התקנה. זאת אומרת, אנחנו גם רואים מקרים כאלה שמגיעים לבתי משפט ולכן ההמלצה שלנו לוועדי בתים זה לא להתנגד, אלא בדיוק כמו שיוסי אמר לקחת את כל האירוע, לתחקר אותו. אפשר להתייעץ עם בעלי מקצוע, אפשר ללמוד את זה מהפודקאסט שלנו ומהאינטרנט, ובסוף לייצר קובץ נהלים: מה קשור לביטוח, איך עושים התקנות, אחת לכמה זמן צריך להביא אישור מהנדס, ומי אחראי להביא אותו ממש לעשות את זה בצורה מסודרת.

רותם: ועד בית או חברת ניהול שרוצים להתקשר איתכם ולהביא חברת טעינה, כדי שיהיו עמדות טעינה לכלל דיירי הבניין — מה השלבים הראשונים שהם צריכים לעשות?

יוסי עזריה: קודם כל אנחנו, או חברה דומה, מגיעים לאתר ובודקים את התשתית: מה גודל החיבור, כמה חשמל פנוי אפשר להקצות.

רותם: ויכול להיות שיהיה בניין שתגיד חברים, אני מתנצל. אין תשתית מתאימה להקמה כי יכול להיות גם כן.

יוסי עזריה: התשובה היא אי אפשר בכלל. כמעט לא נתקלים בה. אנחנו כן ננהל את האנרגיה ברמה כזאת שלא תקבלו את כל האנרגיה שבן אדם בבניין אחר יקבל — אבל לא הגענו לבניין שאמרנו עליו 'פה זה לא יכול להיות'.

רותם: אתה יודע להגיד לי בכמה תוספת של כסף? שוב, זה מאוד משתנה באופי הבית, אבל נניח ניקח ממוצע בניין של 10 קומות. לא יודעת כמה זה 50 60 דירות.

עמיר: 50 דירות, 50 דירות.

רותם: תוספת של כספית לתשלום חודשי של ועד בית. נעשה ממוצע.

יוסי עזריה: השאלה סופר קשה. זה טיילור-מייד ברמה של חליפה לחתן — ולפעמים החתן צריך כמה חליפות. אין דין קומה מינוס אחת כדין חניה 34. אבל כדי לתת לך מספר: אנחנו משתדלים לפרוס את המקסימום המינימלי ביום הראשון — כלומר מספיק תשתית כדי להיות קרוב לרכב השולי שאני לא יודע מי הוא, אבל בלי להעמיס יותר מדי CapEx ביום הראשון. וכלל אצבע. אם תצטרכי אותי אני אגיד, לא אמרתי. היא הכריחה אותי לומר זה כ 3000 4000 ₪ פר חניה. עולם התשתית. אז עכשיו תכפיל. אם יש לך 100 חניות אנחנו מגיעים פה למספר.

רותם: 3000 4000 ₪ שנתי.

יוסי עזריה: לא לא לא לא. לא פעם אחת בחיים.

רותם: שתיתי את.

יוסי עזריה: התשתית ללא המטען.

רותם: ללא המטען, חברת.

עמיר: ההשקעה.

יוסי עזריה: בחנויות כ 300 אלף שקל שצריך לבוא לסדר לוחות רק כוסות חד פעמיות.

רותם: 300 אלף.

יוסי עזריה: ועכשיו תתרגמו את זה לעלות חודשית — וזה בדיוק בשיטה שאמרתי קודם: זה ה-CapEx, ואנחנו נפרוס לך אותו לשיעורין.

עמיר: אני אתרגם בפשטות: אחרי שאנשי המקצוע מגיעים, נותנים תוכנית מקצועית והצעת מחיר, ופורסים לך אותה לחמש שנות תשלומים — ואז את יודעת בכמה את צריכה להעלות את מיסי הוועד. ופה מתחיל השלב החברתי.

רותם: צריך לבטח את זה. אפרופו ביטוח.

עמיר: בוודאי, אבל הרבה יותר קל לבטח את זה. בגלל זה אני מאוד ממליץ על הפתרון הזה, כי עכשיו הוועד. מה ההבדל בין בין המקרה הזה לבין ועד בית שיש בו שישה או שבעה לוחות חשמליים כי הוא מגדל מאוד גדול? אז יש עוד שני לוחות חשמל. הרי אם היזם מראש היה רוצה להיות לארג וכשהוא בונה את הבניין, לא מקים רק גנרטור ומעליות ולוח חשמל שמספק כמו שהוא מספק. היום הוא היה ממש לארג ולוקח את ה 300 אלף ₪ האלה ומכניס בתוכניות ומייצר כבר תשתית מוכנה בבניין. והיה אומר אני משווק את הדירות שיש כבר תשתית מוכנה בילט אין לעמדות טעינה. יפה. אוקיי. מה הביטוח של הבניין? לא היה מכסה את זה?

רותם: היה מכסה.

עמיר: אז כשאתה אומר של זה הרבה יותר קל להתנהל עם הביטוח. אני העונה של זה. אין שאלות, זה הרכוש שלי. זה נכנס בילט אין בכל פוליסת בית משותף שקיימת היום בישראל.

יוסי עזריה: ביטוח מאוד אוהב, אפס חיכוכים אפס עם פרופ וייס. הוא אוהב להגיע לגורם אחד שאחראי מקצה לקצה. בגלל זה פתרון של חברה שמנהלת הוא יש לנו חצי דקה לדבר על פתרון שלא דיברנו עליו, וכדי שיהיה קצת מעניין טכנולוגית כן, אנחנו עד עכשיו דיברנו על לקבל חשמל מהאוטו. עכשיו תעצמו עיניים. תדמיינו עולם שבבניין הזה עם ה 80 דירות ומעט דירות. הרכבים מתחברים והם מספקים את החשמל מהאוטו לבניין. עולם עתידני ולא עתידני. העולם הזה נקרא ויטו ג'י ויק אלטו גריד. אנחנו באירופה כבר רואים אותו מגיע. כל רכב הוא סוללת אגירה שמספקת חשמל, רק שאני הבניין לא קניתי את מערכות אגירה, לא עשיתי שום דבר. האיש קנה את האוטו, הביא את החשמל — ויש פה סחר שלם. העולם הזה יתחיל להגיע לישראל בעוד שנה-שנתיים. ועוד מילה: רשות החשמל פרסמה בימים אלה RFI, כלומר הם מבינים שאנחנו עוד רגע שם ואתה זוכר, אנחנו חברת אנרגיה. זה מה שמעניין אותנו בשוק הזה כשאתה מתקשר עם חברה שיודעת לעשות את זה עוד רגע, אז כשזה ייכנס הסחר בחשמל, לא תגיד אוף, למה הבאתי.

עמיר: לי לתרגם לך את מה שאני.

רותם: עובד? אני אישית הבנתי. אני אישית הבנתי בזכות זה שאני כבר.

עמיר: אתה כבר את כבר מקצוענית. אז לטובת ועדי הבתים: אני קניתי רכב חשמלי לפני כחודשיים. אני גר בגבעתיים ועובד בחולון, אני נוסע מעט מאוד, והסוללה שלי כמעט תמיד ב-80–90 אחוז. מה שיוסי אומר זה כשאני חוזר הביתה.

רותם: יש לך מעגל.

עמיר: אני מוכר את הכוס שלי.

יוסי עזריה: אתה חוזר בשעות שהחשמל הוא הכי יקר בשעות הפסגה.

עמיר: חזרתי הביתה בשש-שבע בערב, ואז החברה של יוסי אומרת: ניקח את הזרם מהסוללה שלך ונעביר אותו לרשת, כדי שיהיה חשמל לכולם.

רותם: אוקיי, ונחסוך.

עמיר: בשתיים בשלוש בלילה היא תחזיר לי אותו חזרה בעלות הרבה יותר נמוכה.

יוסי עזריה: אי אפשר.

עמיר: לעשות את זה בלי עמדה.

יוסי עזריה: שיודעת לעשות את.

רותם: זה.

יוסי עזריה: הביטו וקלטו את העמדה שלך. צריכה להיות עמדה מנוהלת ומאחורי זה צריך לעמוד שחקן שהוא ספק חשמל על ידי רשות החשמל, ואנחנו אחד מחלוצי התחום שקיבלו רישיון לפני שבועיים.

עמיר: משרד האנרגיה בעולם העתידני יכול להיות.

יוסי עזריה: שבדיני זה מחר בבוקר. כן, זה בעוד שנתיים. במונחי תשתית זה כלום.

עמיר: אנחנו חיים בעולם פסיכי. יכול להיות שבסוף זה בכלל לא יעלה לוועד הבית: יגידו לך שמעלים את מיסי הוועד בחמישים שקל עבור התשתית, אבל אם קנית רכב חשמלי אתה מקבל חזרה 200.

יוסי עזריה: יותר מזה — וכשזה יקרה, ואני לא רוצה להיות נביא אבל זה ממש שם — אנחנו נגיד לך: אני בא, פורס את התשתית, שם את עמדות הטעינה ומבטיח לך חשמל חינם לאוטו לכל החיים. תאר לך עולם כזה. כי אם אני באמת מקבל 80 רכבים שמגיעים בין 5 ל-11, כשהחשמל פי שלושה יקר מאשר בשעות השפל — קניתי אגירה בחינם.

רותם: נראה לי שאם התחזית האופטימית הזאת ראוי לסיים את הפרק המאד מאד מעניין הזה בקרוב, כנראה שנה שנתיים כל רכב חשמלי יהפוך להיות לא עמדת חשמל שאוגר את חשמל ומעבירה אותו הלאה בדיוק.

עמיר: קטן שמייצר כסף.

רותם: בקיצור, אני צריכה לקנות רכב חשמלי — זה מה שאני מסיקה מהפרק הזה. אנחנו נודה לך. יוסי עזריה, מנכ"ל חברת זן אנרג'י. תודה רבה. הנעמת את זמננו והשכלנו. עמיר בר-עוז תודה כרגיל. גם לך. תודה למפיק השידור שלנו אבי בליקי. תודה לצלם שלנו דניאל רוטמן ולטכנאי השידור אדם. נשתמע בפרק הבא של קומת ביניים.