רקע: השכרת דירות לטווח – תופעה עולמית

בעשורים האחרונים חווינו כולנו עלייה דרמטית בצריכה של שירותי תיירות, ובמקביל התפתחות מואצת של יכולות טכנולוגיות. שני העולמות נפגשים בפלטפורמות הדיגיטליות בהן אנחנו רוכשים כרטיסי טיסה, חדרי מלון, רכב להשכרה, ביטוח נסיעות, כרטיסים להופעות ואירועי ספורט בחו"ל.

בין שאר ההתפתחויות יש גם את הצמיחה של השכרת דירות לתיירים, הנשענת גם היא על פלטפורמות דיגיטליות מתקדמות שמאפשרות ביצוע עסקות השכרה אונליין. המוכרת ביותר בתחום זה היא airBNB.

איפה הבעיה?

ראשית יש לדעת כי הנוכחות של הפלטפורמות להשכרת דירות לטווח קצר מעוררות חיכוכים בכל רחבי תבל, והן נמצאות על סדר היום המשפטי במדינות רבות.

הבעיות מתחלקות לשני סוגים: עניינים כלכליים והשפעה על שווקי התיירות המקומיים, ועניינים קהילתיים כגון זה שנדון בבית משפט השלום בירושלים.

הטענה המרכזית היא, ופסק הדין הנ"ל תומך בכך, שהשכרת דירות לטווח קצר מהוה מטרד עבור הדיירים בבית המשותף:

• רעש

• לכלוך

• נזק לרכוש משותף

• שימוש לא תקין ברכוש משותף

מבט משפטי: דירת מגורים לא מיועדת לנופש

פסק הדין אליו אנחנו מתייחסים כאן אינו יחיד מסוגו. למעשה, פסק הדין הנ"ל מסתמך על שורה של פסקי דין קודמים שכולם באותה מגמה. אפילו ווילה שבנויה על קרקע פרטית אסור להשכיר לתקופות קצרות.

ההנמקה לאיסור היא פשוטה: דירות מגורים נועדו למגורים. השכרה לטווח קצר משנה את הסטטוס של הדירה מדירת מגורים לדירת נופש, ובפועל מדובר בעסקי מלונאות. כפי שכתבנו כאן בעבר, אסור לנהל עסק בתוך דירת מגורים ללא אישורים מתאימים. לדוגמא, הרחבה לשטח מסחרי.

בפסק הדין מודגש כי האיסור הינו להשכרה לטווח קצר וכי השכרה לטווח ארוך מותרת, וזאת כדי לבסס את עניין ההבדל בין מגורים לנופש. בכך מייחד הדין את ההשכרה לטווח קצר באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

ועד הבית: מה לכתוב בתקנון?

על פניו קיימת אפשרות לעגן בתקנון הבית המשותף, כלומר בהסכמה של רוב בעלי הדירות, היתר להשכרה לטווח קצר. מצד שני, גם תקנון מתיר אינו יכול למנוע תביעה של אחד הדיירים כנגד משכירי הדירות.

לכאורה אין צורך לאסור את הדבר בתקנון שכן הדין כבר הכריע בדבר, אבל יחד עם זאת מומלץ מאוד כי התקנון יכלול איסור מפורש, ברוח פסק הדין.

יש לשים לב כי השכרת דירות לטווח קצר עלולה להשפיע על סיכוני צד ג' ומחייבת בדיקה והתייחסות לביטוח צד ג' של ועד הבית.