אחת התופעות שוועדי בתים מתקשים להתמודד איתן, היא שימוש בשטחים ציבוריים כשטחי אחסון פרטיים. מקרה נפוץ הוא הנחה של פריטי ריהוט שונים – שידות, עציצים וכד' – מחוץ לדלת הדירה, בנתיב המעבר למעליות ולמדרגות.
לא מדובר בהנחה זמנית של מספר שעות עד להשלכה, אלא בנוכחות קבועה של הפריטים במרחב הציבורי.
לידיעתכם, מבחינת בטיחות והוראות כיבוי אש והצלה, שני המקרים אסורים – גם הנחה זמנית לזמן קצר, ובוודאי הנחה קבועה.
מצבי חירום וחיי יומיום – זה תמיד מסוכן
על פניו, העניין נראה "קטנוני", ואת זה ניתן ללמוד מאופי הוויכוחים בנושא בין חברי ועד לבין דיירים: "מה זה מפריע?", "אף אחד לא התלונן" ועוד תגובות מסוג זה, שמנסות להפוך את העניין לפעוט ערך.
לחברי ועד הבית אסור להתפשר.
הנחיות כיבוי והצלה מתייחסות למצבי חירום, בהם נדרשים הדיירים לנוע במהירות, למרחבים מוגנים במקרה בטחוני, או ליציאות חילוץ במקרה של שריפה, במקרים רבים בחשיכה, וכל מה שנמצא בדרך עלול לגרום לעיכובים מסכני חיים ואף לאסונות.
אבל הסיכונים קיימים גם במצב רגיל, בחיי היומיום, בתאורה מלאה. ילד רצים, אנשים עם חבילות מהסופר, דיירים שבאים בקבוצה – בכל המצבים הפשוטים האלה, ורבים אחרים, החפצים שמונחים בדרך עלולים לגרום לפגיעה שיכולה להסתיים באירוע רפואי.
המצבים האלה חושפים את ועד הבית ואת חברי הוועד לתביעות.
מה ועד הבית יכול לעשות?
למרות שכל הנושא של חפצים פרטיים במרחב הציבורי למעשה מוסדר באמצעות הוראות כיבוי והצלה, מומלץ מאוד לעגן את הדברים גם בתקנון הוועד.
מן הסתם, הדרך הנכונה לטיפול בבעיה היא הדרך הידידותית – לפנות לדיירים ולבקש בנימוס, עם ההסברים המתאימים, לפנות את החפצים מן המרחב הציבורי – או לתוך דירתם, או לחדר האשפה.
אפשר ללוות את הפניה בתוצאות של בקרת בטיחות אש שבוודאי יזרזו את ההיענות.
חשוב מאוד לתעד את הפניות ואת התהליך כולו.
היה ואין היענות, הוועד רשאי לבצע פינוי חד-צדדי, אך מהלך כזה אינו מומלץ ללא תהליך מקדים, שכן הוא עלול לחשוף ולגרור את הוועד להליכים מיותרים. כלומר, עדיף להקדים תרופה למכה באמצעות פנייה למפקח על המקרקעין להוצאת "צו עשה" לדיירים שחפציהם מונחים במרחב הציבורי.
כאשר קיים "צו עשה" משפטי, היכולת של הוועד לנקוט בפינוי חד-צדדי היא קלה יותר.
אודות "צו עשה" באתר 'כל זכות'
