רותם: שלום שלום וברוכים הבאים לקומת ביניים. הפודקאסט מכנס תחת קורת גג אחת את עולם ועדי הבתים וניהול בתים משותפים בישראל ומה שיש ביניהם. וכמו שאנחנו אומרים בכל פרק יש הרבה מאוד ביניהם. שלום לעמיר בר-עוז, מנכ"ל ובעלים של בר-עוז המרכז לביטוח בתים משותפים. מה קורה?

עמיר: שלום שלום! מצויין!

רותם: יופי כיף שאתה פה איתי ואנחנו היום. אתה יודע עמיר אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי בכלל. אוקיי. ובטח ובטח כשמדובר בוועד הבתים. ניהול בתים משותפים זה עולם קפיטליסטי. מה זה אומר? זה אומר שאף אחד לא בא מטוב ליבו רק כדי לעזור לאחרים. גם מחפש מטרות רווח, בין אם זה חברות הניהול, בין אם זה חברות הביטוח בסוף וזה בסדר וזה לגיטימי. אנשים רוצים להרוויח כסף, נכון? אבל בתוך העולם הקפיטליסטי הזה, כשאנחנו מדברים על עולם ועדי בתים וניהול בתים משותפים, קם גוף אחר.

עמיר: נכון, וזה בדיוק המטרה של הפרק. בעולם שבו הבנקים מרוויחים 32 מיליארד שקל ברבעון, אנחנו פותחים וקוראים את כל הדברים האלה. דווקא בתחום של ועדי בתים יש גוף ללא מטרות רווח, ופה אני הולך להגיד משהו מדהים בבעלות ממשלת מדינת ישראל. אנחנו אוהבים כל הזמן לקטר ולהגיד כמה הממשלה לא טובה ומה עשו פה ומה עשו שם והטילו מיסים והטילו פה. והנה יש פה. החלטת ממשלה שקיימת כבר עשרות בשנים שהקימה גוף האגודה לתרבות הדיור, גוף ללא מטרות רווח שכל המטרה שלו זה לעשות טוב לוועדי הבתים, ואני שמח לארח פה את ראובן צדוק, מנכ"ל האגודה. אהלן ראובן.

רותם: שלום ראובן.

ראובן צדוק: היי נעים מאוד. ראובן צדוק, מה שלומכם?

רותם: בסדר. טוב שאתה איתנו. כיף שאתה איתנו. תודה. אז באמת עמיר על קצה המזלג הסביר את למה? למה בעצם הוקם הגוף הזה? גוף ללא מטרות רווח? שוב האגודה לתרבות הדיור בוא תרחיב לנו קצת טיפה. מה זה הגוף הזה? למה צריך אותו?

ראובן צדוק: אז קודם כל את שואלת נכון? אני רוצה להסביר מי זו האגודה לתרבות הדיור בכלל. אנשים לפעמים לא מבינים מי זו האגודה, מה זה אגודה, מה היא עושה, מה התועלת שלה בכלל? אז האגודה הוקמה בשנת 1963 על ידי ממשלת ישראל, משרד הבינוי והשיכון. האגודה היא גם עמותה, אבל היא גם חברה ממשלתית. יש לאגודה כ 90 סניפים ברחבי הארץ מקריית שמונה עד אילת. חברים באגודה כ 30 אלף ועדי בתים. זה חצי מיליון בתי אב. כל אחד יעשה את המכפלות. כמה זה יוצא? שתיים וחצי נפש לכלל מדינת ישראל. והאגודה לתרבות הדיור, תמורת 31 שקלים ליחידת דיור לשנה, נותנת סל שירותים גדול ומגוון לוועדי בתים והיא בעצם נותנת להם את הכלים המקצועיים המשפטיים, הנכונים והתקינים כדי לנהל את ענייני הרכוש המשותף. עכשיו שמעתי את הפתיח, אז למה? אין בעיה שאנשים מרוויחים, חברות מרוויחות.

רותם: ונכון, בוודאי.

ראובן צדוק: אנשים אוהבים ורוצים.

רותם: לפרנס.

ראובן צדוק: וצריכים להתפרנס כל עוד זה לא גובל בחזירות. ואני חושב שאיפשהו קצת היוצרות התבלבלו בנושא יחסי כוחות בין חברות הניהול לבין הדיירים בבתים המשותפים, שלעיתים ממה שאני שומע באמצעות המוקד הארצי שאנחנו מפעילים לטובת הלקוחות שלנו, שזה גובל בחזירות. כן, זו מילה קשה, אבל זה מה שהתחושה שלהם והם נאנקים תחת העול הזה.

רותם: אז למעשה בא להגן על ועדי הבתים אל מול החזירות הזו.

ראובן צדוק: האגודה לתרבות הדיור תמיד ותמיד תגן על ועדי הבתים ועל הדיירים בבתים המשותפים. זו המהות שלנו, זו זכות הקיום שלנו. נקודה. אני לא רואה משהו אחר שהאגודה אמורה לעשות ביומיום מול ועדי בתים, מול הלקוחות שלנו. אנחנו קמים בבוקר ושואלים את עצמנו איך אנחנו ממשיכים לדאוג להם כשהם קמים בבוקר והולכים לעבודה. מה אנחנו עושים כדי לתת להם באותו יום כלים לנהל את ענייני הרכוש המשותף בצורה תקינה?

רותם: באילו נושאים האגודה בעצם באה לעזור לדיירים? לעזור לוועד הבית? מה עיקר הנושאים שפונים אליכם? נקרא לזה ככה?

ראובן צדוק: נושאים הם מגוונים מאוד, אבל יש לנו נושאים מקצועיים, יש לנו נושאים משפטיים, ויש לנו קורסים וסדנאות והכשרות ומבצעים ותחרויות שאנחנו עושים. אנחנו עולם מלא תוכן. פעם חשבו האגודה לתרבות הדיור משפצים בניינים? ממש לא. אני לא רואה את עצמי כמשפץ הלאומי. נכון, כשמגיעים מענקים מהמדינה אז אני הראשון שישמח לתת להם לוועדי הבתים מענקים כדי שישפצו את הרכוש המשותף. אבל ב-DNA שלנו אנחנו הרבה יותר עולם תוכן מאשר שיפוץ חזיתות ובתים. אנחנו בעולם המשפטי ואמרתי לך הנה קורסים, סדנאות הכשרות, מבצעים שאנחנו עושים, תחרויות.

רותם: כדי ללמד את הדיירים וועדי הבתים מה הם הזכויות שלהם, למשל.

ראובן צדוק: חד משמעית. אנשים צריכים להבין מה הזכויות, אבל גם מה החובות בבית המשותף זה לא פחות חשוב. אנשים צריכים להבין מה מותר, מה אסור. זה מזכיר לי כשהקימו את העיר מודיעין, אז באתי ואמרתי אני רוצה לפתוח סניף במודיעין. אז אמרו לי מה תעשה במודיעין? זה עיר חדשה, אמרתי. זה בדיוק העניין. אם נצליח להקים סניף במודיעין, אז יש לנו זכות קיום. אנחנו לא נתפסים רק כחברת שיפוצים או המשפץ הלאומי. אנחנו יותר מזה. יש לנו סל שאיתו אנחנו יכולים לצאת קדימה ובאמת פתחנו שם סניף לתפארת במודיעין. ודרך אגב, אחד השירותים שלנו שנקרא שנת בדק שאנחנו נותנים חינם לוועדי בתים בבניינים חדשים. נולד במודיעין כשאמרו לי רגע, אבל מה ניתן פה לדיירים? זה בניינים חדשים. מה האגודה יכולה לתת להם? אז אמרתי להם בוא נלך ונחשוב על איזשהו שירות. ואז נולד באמת השירות של שנת בדק, שבו מגיע מהנדס של האגודה לתרבות הדיור ועובר על כל מרכיבי הרכוש המשותף ונותן חוות דעת כתובה לוועד הבית ונותן לו אותה ביד, וחוות הדעת הולכת לקבלן. דרך אגב, האגודה לתרבות הדיור זה אם רוצים לדמות את זה למשהו. זה כמו דירה עם חדרים. הם באים בחדר הראשון, מקבלים את חוות הדעת ההנדסית של שנת הבדק. הם יוצאים מהחדר, נכנסים לחדר הסמוך. כבר יש שם יועץ משפטי. זה לא ראובן יושב שם. יושב שם עורך דין שלוקח את חוות הדעת הזו ומוציא מכתב ממנו על בסיס חוות הדעת לקבלן. אז אתה רואה שיש פה גם פעולות משלימות בין מה שאנחנו עושים. זה לא רק באים, נותנים יעוץ וזהו.

רותם: זאת אומרת, יש היום בישראל ועדי בתים שבוחרים לא להיות תחת האגודה לתרבות הדיור ומפסידים בהכרח. יש ועדי בתים כאלה?

ראובן צדוק: יש בוודאי. קודם כל התשובה היא כן ברור. התשובה היא כן.

רותם: אבל.

ראובן צדוק: מתחלקים לשניים.

רותם: מה הם מפסידים?

ראובן צדוק: הם מפסידים בזה שתמורת 31 שקלים ליחידת דיור לשנה, במקום לנהל את ענייני הרכוש המשותף שלהם באופן עצמאי ובעזרת השם שנה הבאה אנחנו נכנסים לשיתוף פעולה כנראה עם סוכנות בר-עוז גם בנושא התוכנה, וכאן אנחנו ניתן לאנשים את האופציה. גם הכלים לניהול וגם להשתמש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ביותר ואנשים מהבית שלהם במקום לשלם את סכומי העתק שמשלמים לחברות הניהול ולזה קראתי בתחילת הפודקאסט חזירות לשלם להם את ההון תועפות שמשלמים לחברות הניהול ובעצם לחסוך את זה לביתם או למכולת. כל אחד שיחליט מה שטוב לו.

עמיר: אני חייב לקחת קצת את השיחה לנושא קצת יותר אמוציונלי. עד עכשיו ראובן דיבר פה על הפן המקצועי. כל נושא האחזקה בבית המשותף. איך הם בעצם עוזרים לוועדי בתים? איך הם מתווכים בעיות בין חברות ניהול לבין ועדי הבתים? ודרך אגב, זה מול כל הספקים ויש הרבה ספקים וספקים כמו חברות מעליות שלפעמים מגיעים תלונות לאגודה שמבקשים לשפץ מעלית ב 200 אלף שקל, והדיירים בכלל לא מבינים במהות של מה התקלקל ואיך התקלקל ועל מה מוציאים לך דרישת תשלום של 200 אלף שקל. אין להם, כמו שאמרנו את היכולת בעצם להתמודד עם בעיות תחזוקה. אבל דווקא הנושא היותר ג'וסי זה סכסוכי שכנים שאני רוצה קצת לקחת את השיחה לשם.

רותם: שגם על זה האגודה לתרבות הדיור לפעמים מטפלת — על סכסוכים.

עמיר: תכף נדבר על זה עם ראובן. תראה, אני מהצד שלי מהצד של הביטוח. כן חווה את זה שדייר תובע את ועד הבית, ואז אנחנו מכרנו פוליסה לוועד הבית שמגנה עליו ומגיע אליי כתב תביעה ואנחנו צריכים בעצם לראות אם באמת יש פה אירוע ביטוחי, צריך לשלם פיצוי לתובע או אפשר להגיע פה לעמק השווה. אז יוצא לי הרבה לשמוע גם את הצד של הוועד וגם את הצד של הדייר. עכשיו זה מצחיק. כשאתה שומע את הצד של הוועד זה נשמע כאילו בצד השני יש אישה גרועה שלא עושה שום דבר בבית והיא פרזיטית ורק מבזבזת כסף ובלה בלה בלה בלה. וכשאתה הולך אחר כך לדייר שזה במטאפורה שעכשיו אני נותן לאישה, אתה שומע שהגבר הוא בטלן והוא מהיום הראשון מרביץ ומכה והיה צריך מזמן להתלונן עליו במשטרה. זאת אומרת, כשאתה שומע צד אחד אתה שומע אותו והכל והכל נראה כאילו הוא צודק. אתה הולך לצד השני, אתה שומע אותו וגם הוא נראה שהוא מאוד צודק. עכשיו יש פה שני אנשים שגרים באותה קורת גג. ואיך אתם מתמודדים עם זה? זה קשה בטירוף. איך מצליחים להתמודד עם סכסוכי שכנים עמוקים ואצלכם גם יש סניפים? אז פיזית הם גם יכולים להגיע אצלכם לאחד הסניפים ופשוט ללכת לשבת שם. איך מתמודדים עם דבר כזה?

ראובן צדוק: זה בדיוק מה שהתחלתי להסביר מקודם בעולם התוכן של האגודה לתרבות הדיור יש את העולם המשפטי שעם השנים הלכנו ופיתחנו את העולם הזה. אם פעם האגודה לתרבות הדיור הייתה נותנת רק ייעוץ משפטי שהיה באופן פרונטלי, דרך אגב, היו סכסוכי שכנים, דייר או אפילו נציגות. רוצים חוות דעת? היו מגיעים לסניף המקומי, יושב שם עורך דין ונותן להם ונותן להם ייעוץ. דרך אגב הוא לא נתן להם רק ייעוץ בעלמא וכאילו באוויר הוא נותן להם את הייעוץ. הוא גם כותב את חוות הדעת שלו כתובה. הם יוצאים עם חוות דעת כתובה ממנו, שזה כבר אופרציה בפני בפני עצמה. במהלך השנים גם פיתחנו את הנושא הזה, וההתמודדות שלנו כעת היא גם עם סרבני, וכמו שאמר עמיר, גם סרבני תשלום וגם סכסוכי שכנים והשתלטות על הרכוש המשותף זה הייעוץ המשפטי. עם השנים אני תמיד אומר ככל שהאלמנטים בבית המשותף הלכו והתפתחו עם השנים ורואים את זה: בית של שנות ה-70, זה לא בית משותף של היום בכל האלמנטים, ככה גם רמת התחכום בבתים המשותפים הלכה וגדלה.

רותם: יש לך.

ראובן צדוק: דוגמה?

רותם: איזה סיפור?

ראובן צדוק: בוודאי תמיד, אבל.

עמיר: איזה צעד לוקחים בדרך כלל.

רותם: כן, כי אתם אמורים אם אני.

עמיר: צודק והוועד פעל בניגוד לחוק, מה האגודה עושה בעצם במצב כזה? איך היא מעמידה את הוועד במקום בפני דייר שיש מקרה שהדייר צודק הוועד עשה עבירה מבחינת החוק. הוא כנראה לא ידע את החוק ולא פעל. הוא חושב שהוא עושה את הכל כמו שצריך. מה עושים במצב כזה?

ראובן צדוק: התשובה לעניין הזה. נכון שיחידת הקצה שלנו בבית המשותף זה ועד הבית הוא זה שמתחבר לאגודה, אבל אני רוצה להגיד אבל בלי לנשום. לפני שנשמתי אמרתי את המילה אבל למה? כי היו לנו מקרים שהנציגות פעלה שלא על פי דין, לא על פי חוק. אז היועץ המשפטי יצא והוציא לה מכתב. גברתי הנכבדה, את לא פועלת על פי החוק ואני מתריע בפנייך שאת פועלת בניגוד לחוק וזה בסדר, זה לגיטימי, אבל אני לא אגע במישהו שהלך ועשה איזה משהו בניגוד לחוק.

רותם: הגנה על ועדי הבתים היא לא אבסולוטית. אם יש פה עניין משפטי תקול, לא?

ראובן צדוק: אם יש פה בעיה משפטית והדייר צודק במשהו, בוודאי שאני אאיר את עיניה של הנציגות ואגיד לה גברתי הנציגות, יש בעיה בהתנהלות. את לא מגישה דוחות בזמן, את לא מגישה קבלות לדייר שמבקש לראות קבלות. את לא פה, את לא, את לא מתפקדת כנציגות. אז אם יש.

רותם: לך איזו דוגמה לתת לנו, אנחנו בסוף לומדים הכי טוב. לדוגמה, על סיפורים שמגיעים לסניפים, על דוגמה על סכסוכי דיירים ועדי בתים שמגיעים לסניפים או דרך יצירתית שפתרתם אירוע שכזה.

ראובן צדוק: בוודאי. תמיד אנחנו עושים גישורים גם. אנחנו עושים גישורים בירושלים. היה לנו מקרה שבו הייתה בעיה מאוד מאוד קשה בין נציגות לבין דייר שכמעט הגיע לאלימות ביניהם וכן והיועץ המשפטי של האגודה הגיע למקום, אל המקום עצמו. הוא לא ישב במשרד והוציא איזו חוות דעת מאחורי המקלדת. הוא הגיע למקום, בדק את מה שנאמר ופישר בין הניצים ומנע שם באמת משהו הרבה יותר קשה שיכול היה להתפתח בין הנציגות לבין הדייר.

רותם: פתחת את הפרק הזה שאתם עוזרים לוועדי הבתים מול החזירות של חברות הניהול. ככה וככה אתה מגדיר?

ראובן צדוק: כן, אני ברשותך, רוצה גם להגיד מעבר לסרבני התשלום, אני רוצה להגיד לך שאנחנו במהלך השנים גם התפתחנו בנושא הזה, כי מה זה הצריך מוועדי בתים? כשהיינו יושבים ונותנים להם רק ייעוץ משפטי, אז היית צריך את ועד הבית גם להפסיד יום עבודה. עכשיו צריך לזכור ככה בעולם של ועדי הבתים הם האנשים שעושים את הפעילות הזאת בהתנדבות.

רותם: נכון.

ראובן צדוק: הם לא מקבלים על זה שכר. הם מקבלים על זה בראש מכל הדיירים.

רותם: נכון. רק תלונות.

ראובן צדוק: רק מתלוננים רק האשמות. לקחו כסף גנבו כסף מהקופה. כל הזמן תלונות על גבי תלונות שמגיעות מדי יום. קשה לאנשים לפרגן, אבל אנחנו מתמודדים גם עם הנושא הזה. ואיך פתרנו את הסוגיה הזו? מעבר לייעוץ המשפטי שאנחנו נותנים לוועדי הבתים ולדיירים? דרך אגב, הייעוץ המשפטי אצלנו הוא ניתן גם לנציגות וגם לדיירים ואנחנו לא מגבילים את זה בכמות הפעמים במהלך השנה. זאת אומרת, בן אדם יכול לבוא פעם.

רותם: פעמיים שהוא רוצה לקבל את הייעוץ.

ראובן צדוק: לבוא לקבל ייעוץ משפטי. והלכנו והכנסנו שירות במהלך השנים האחרונות של ליווי וייצוג משפטי בפני המפקח. ומה הרווחנו בנושא הזה? קודם כל הרווחתי — וזה עולם אחר מהייעוץ. יש לנו באגודה קאדר של עורכי דין שהם נותנים ייעוץ פרונטלי בסניפים. מאחוריהם יש עוד קאדר של עורכי דין שהם מייצגים והם מייצגים בפני המפקחים שזה בית משפט לבתים משותפים. המפקח הוא בית המשפט של כל אחד באזור שלו וגם בבתי משפט. אז מה? מה הצלחנו להרוויח פה? קודם כול הרווחתי שעכשיו הנציגות, שעושה את הפעילות שלה בהתנדבות. הוא לא צריך להפסיד יום עבודה ועכשיו ללכת. אם יש לו תביעה כנגד סרבן, תשלום כנגד איזה דייר סורר בבניין המשותף שלו, הוא לא צריך עכשיו להפסיד יום עבודה וללכת להגיש את התביעה בבית משפט ואז גם יפטרו אותו מהעבודה בגלל הפעילות שלו. אז קודם כל יש לו עורך דין שמלווה אותו בתעריף מוזל והוא מלווה אותו. וכשאני מדבר על תעריף מוזל — 800 שקלים שהוא מקבל עורך דין שמלווה אותו ואני לא מכיר מחירים כאלה אצל עורכי דין 800 ₪ שמלווה אותו לאורך כל התהליך. ודבר שני, הצלחתי להביא את המעמד של ועדי הבתים למצב שבו הם מדברים בגובה העיניים מול אותם מפקחים, ולא רק הם, אלא יש להם. לידם עומד עורך הדין שמייצג אותם ומכיר את החוק ובקיא בחוק וככה הוא מקדם אותם.

עמיר: את יודעת כמה מקרים יש של דיירים שמגיעים אלינו ואנחנו מפנים לאגודה שהוא החליט שהוא מפסיק לשלם מס ועד כי לטעמו הוא לא מקבל. הלובי לא מספיק נקי. הגנן לא עשה משהו שהוא מצפה שהוא יעשה ועד שלא יעשו מה שהוא מבקש מהוועד הוא פשוט החליט חצי שנה שהוא מפסיק לשלם תשלום. עכשיו חשבון הבנק של ועד הבית זה לא חשבון עם אובליגו שאפשר להיכנס למינוס. אין.. יש ספקים שצריכים לקבל הגנן צריך לקבל את שכרו. חברת הניהול צריכה לקבל את המשכורת. חברת המעליות חברת חשמל. יש איזה עשרה ספקים בבניין שהם מתפעלים את הבניין והם לא נותנים אפשרות ליותר מדי חוב לוועד הבית, ופתאום יש לך בור כי שניים שלושה החליטו שהם לא רוצים לשלם. ואם זה מגדל גדול שיש לך עשרה כאלה, אז את יכולה להבין בעצם את עומק הבור. אני רוצה לחזור חזרה לחברת הניהול כי קצת גילוי נאות בר-עוז, המרכז לביטוח בתים משותפים, נבחרה על ידי האגודה לפני מספר שנים ואנחנו סוכנות הביטוח המומלצת לוועדי בתים. אז אנחנו עובדים ביחד המון בכנסים ואני מוזמן להמון כנסים של האגודה בתור הנציגות הרשמית של הביטוח בשביל שאלות תשובות. למה חשוב ביטוח? למרות שזה לא הפרק, אבל זה בעצם מערכת היחסים. ולפני כשנה וחצי הוזמנתי לכנס ברמת גן והייתי בטוח שזה עוד פעם ביטוח והכל. אני מגיע לכנס ואני הופתעתי ואני רואה את ראובן בכנס עם 60 חברות ניהול. זאת אומרת, אז היו 60. היום אני מניח שיותר, אתה תספר קצת יותר על הפרויקט היפה הזה. זאת אומרת, מצד אחד יש לך את האגודה שמגינה, בוא נקרא לה דון קישוט של הממשל, ממשלת ישראל לוועדי בתים שעוזרת שלא מחפשת להרוויח לוועדי בתים שמחפשת באמת רק את הטוב ולתת מחירים הוגנים והכל. ומצד שני כולנו מבינים שועד בית היום לא מצליח לתפעל בעצמו. הוא צריך בעלי מקצוע ובעלי מקצוע. זה אומר חברות ניהול, מישהו שיפקח על עוד בעלי מקצוע, ובתוך העולם הזה זה פשוט היה יפה לראות חברות ניהול שעובדות ביחד יד ביד עם האגודה, והייתי שמח לספר קצת על הפרויקט היפה הזה שהייתי בכנס הזה לפני כשנה.

ראובן צדוק: אז קודם כל, גם במסגרת הסל המשפטי חלק מהפעילות של העורכי דין שלנו. הם נותנים גם ליווי והכוונה מול חברות הניהול. אז חשוב להבין את זה שגם במסגרת הפעילות, אם נציגות רוצה להתחבר עם חברת ניהול, אז בהחלט היא יכולה להגיע ליועץ המשפטי שלנו, לשבת איתו, להציג לו את ההסכם, והוא עובר על ההסכם והוא אומר לה תשמעי, לדעתי הסעיף הזה לא טוב לך. זה כן טוב לך? הוא עושה את זה לנציגות. ועוד פעם אני אומר לחברי הנציגות זה חבר'ה שעושים את הפעילות שלהם בהתנדבות. הם לא בקיאים, הם לא למדו ראיית חשבון ולא משפטים ולא כלכלה. אלה אנשים מן השורה שבאים רוצים לתרום לקהילה, לתרום לבניין. והאנשים האלה לא תמיד בקיאים בכל הסעיפים ותתי הסעיפים שיש בהסכמים.

רותם: ובהתאם, לעזור.

ראובן צדוק: ושם אנחנו נכנסים לעומק, לא רק נכנסים אלא נכנסים לעומק ויודעים לתת איזושהי חוות דעת. זה מה שעמיר מספר.

עמיר: בסוף חוזה של win-win שהאגודה מאפשרת. זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, כי בסוף מישהו צריך לתת תחזוקה לבניין. וכמו שראובן אומר הוועד הוא לא איש מקצוע. הוא עובד. הוא מגיע בשש בערב הביתה. הוא לא צריך לדעת איך לטפל בבעיות חשמל בבניין או במעלית.

רותם: גם מרגיש לי שחברת ניהול שהולכת יד ביד עם אגודת תרבות הדיור זה בסוף תו תקן לאותה חברת ניהול מול ועד בית — הנה, אני לא בא לדפוק אתכם ככה. ככה אני רואה את זה.

ראובן צדוק: קודם כל, עכשיו את כבר הולכת עכשיו כאילו במקרה עלית על איזה משהו שאנחנו אוטוטו יוצאים איתו. אז בוא נגיד, אני רוצה להגיד שני דברים לגבי חברות הניהול. בהתחלה חשבו שלחברות הניהול זה משהו שיש לו איזה עימות ישיר וחזותי מול האגודה לתרבות הדיור. אז קודם כל עמיר הזכיר את הכנס שהיה. עשינו כנס בכפר המכבייה ומשם התחלתי להבין זאת אומרת מה באמת עושות חברות הניהול? אני רציתי באמת ללמוד, לשבת, גם לנסות לבנות איזשהו משהו מולם. אז קודם כל אני מעדכן אותך, עמיר יקירי, שכבר עזבנו את המספר 60 נטשנו אותו מזמן. אני בעדכון האחרון שקיבלתי החודש אנחנו כבר מדברים סביב ה 180 חברות ניהול שיש להן קשרי עבודה איתנו ומצרפות את הבניינים שלהן לאגודה לתרבות הדיור.

רותם: זו תעודת כבוד.

עמיר: לחברות הללו. זה חברות שרוצות לעשות בדיקת חשמל כל שנה ורוצות לעשות בדיקה של המעליות אחת לחצי שנה ולא מוותרות על בדיקת כיבוי אש שנתית אפילו אם אין כסף ותקציב שעושות הכל לפי הספר וככה צריך כי בסוף צריך ליווי ליווי שייתן איזשהו רף מינימלי. את קראת לזה תו תקן? אני קורא לזה סף מינימלי שלפחות על בטיחות בבית המשותף נכון.

ראובן צדוק: אז אני בקצרה רוצה להגיד שני דברים. דבר ראשון ראינו שקודם כל חברת ניהול שאין לה קשרי גומלין עם האגודה לתרבות הדיור ולא מצרפת את הבניינים שלה לאגודה. אני הייתי מציע לדיירים באותו בניין לישון עם עין פקוחה. זו נורה אדומה. צריכים להבין למה, אבל בתכל'ס זו התראה, וזה עוד פעם מחזיר אותי למסר הראשוני. אנחנו שומרים על האינטרס של הדיירים ושל ועדי הבתים בבניינים המשותפים. זה הכי מה שחשוב לי ולמה חייכתי כשדיברת על תו תקן, כי זה באמת מה שאנחנו השנה. לצערי, בגלל המלחמה וכל הבלאגן לא הצלחנו להתקדם בסוגיה הזו, אבל אני רואה את האגודה, כפי שהאגודה הקימה את מאגר הקבלנים שלה על בסיס קולות קוראים. לא, זה לא הפרק, אבל על בסיס קולות קוראים אני. גם כאן אנחנו הולכים עם חברות הניהול לעשות סדר בבלאגן הזה, ואנחנו בהחלט רואים את עצמנו כי תראי, היום חברות הניהול פועלות בחלל ריק. אין להן רגולציה. רגולציה אין להן. זה כמו שלקבלנים יש את רשם הקבלנים — להן אין. את יכולה לפתוח חברה בבוקר בתל אביב, לסגור אותה בצהריים ואת אותה חברה לפתוח בערב בפתח תקווה. אף אחד לא יגיד לך כלום. אז אנחנו הולכים לעשות סדר בבלאגן וסדר בבלאגן זה להעמיד קריטריונים. חברות יבואו ויגישו. ומי שיעמוד בקריטריונים יומלץ.

רותם: יומלץ על ידי האגודה לתרבות הדיור. ושוב, כמו שאמרתי. כמו שאתה אמרת סף מינימאלי אני רוצה. ראובן שנספיק לדבר על עוד משהו אחד. אנחנו אומרים ועדי בתים כמו שאמרת כל המתפקדים הם התנדבותיים, רק חוטפים האשמות ורק תלונות. ואז מגיע. אנחנו מגיעים לנקודה שאין מתנדבים הרבה, לא רוצים להיות בוועד בית כי לא רוצים את הכאב ראש הזה. ועכשיו אתם באיזה שהוא פיילוט שבעיר גבעתיים על ועד בית חיצוני. ספר לנו על זה.

ראובן צדוק: אז זה משהו שנולד עם ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, שבו הצגנו לו בעצם איזושהי תפיסת פרויקט. גילוי נאות: זה גם בשיתוף פעולה עם עורך דין אבי ענתבי, שהוא היועץ המשפטי של האגודה לתרבות הדיור והצגנו לו בעצם את הבעייתיות כמו שאת מציגה אותה. והיא נכונה. שיש הרבה בניינים שאין שם אנשים שמוכנים לקחת את זה. עוד פעם — זה חבר'ה שלא מפרגנים לאיזה חבר'ה שעושים בהתנדבות. זה חבר'ה שנמאס להם בהתמודדות של הגבייה מול הדיירים באותו בית משותף, ואמרנו איך פותרים באמת את הסוגייה הזו, וחשבנו וחשבנו וחשבנו ואמרנו בואו ניקח. בכל רשות מקומית יש אגף של מתנדבים. ומי הם המתנדבים? זה אותם אנשים פנסיונרים לעיתים החטא שלנו הוא שכשאנחנו רואים פנסיונרים, מה שקופץ לנו לראש זה אנשים שכבר באמת בגיל השלישי שהם קצת קשה להם לנהל את עצמם. אז מה נגיד להם לנהל אחרים? לא. יש הרבה מאוד חבר'ה צעירים וגם ברוחם וגם בנפשם, שהם מוכנים לתרום למען הקהילה. הם כבר סיימו את העבודה שלהם באיזשהו מקום ועכשיו הם פנויים לעשות דברים קצת אחרים. ופנינו בקול קורא לאתר דרך אותו אגף גימלאים בעיריית גבעתיים, ובאמת איתרנו מספר מועמדים, מיינו אותם ועשינו להם הכשרה של האגודה לתרבות הדיור. גם הכשרה משפטית, גם הכשרה מקצועית וגם ניהולית. עשינו להם במסגרת.

רותם: מתנדבים שלא חיים בבניין, והם יהיו אלה שיהיו אחראים לנהל את ועד הבית. נניח תשלום של 50 שקלים.

ראובן צדוק: 50 שקלים בדיוק 50 שקלים ליחידת דיור לחודש. זה המון וזה פחות בהרבה.

רותם: נכון, עשרות.

ראובן צדוק: מונים עשרות מונים מחברות הניהול ממה שהן גובות. והנה אנשים מאותה עיר שהם עכשיו מחפשים את עצמם לתרום לקהילה. ואלה אנשים שרוצים, והם באים ומסייעים, לדיירים באותו בניין גם להתאגד, גם לדבר, גם לתקשר בינם לבין עצמם. כמו עוף שמלמד גוזל לעוף — הם מלווים אותם ברגע שהם מקבלים ולוקחים עצמאות לנהל את ענייני הרכוש המשותף שלהם. הם הולכים לבניין הבא.

רותם: מעניין מאוד. אנחנו נעקוב כמובן אחרי הפיילוט הזה.

ראובן צדוק: קודם כל המוקד שלנו מפוצץ מטלפונים. בלי שום קשר מרשויות אחרות, גם מהדרום, גם.

רותם: מאזור.

ראובן צדוק: ירושלים והצפון פנו אלינו כי.

עמיר: צריך לתת מענה לכולם. זה כמו מסעדות, יש פאסט פוד ויש מסעדות גורמה ויש מסעדות ביניים ועדי בתים יש מכל הסוגים ומכל התיאורים ממגדלים ועד בתים של 8 דירות, 4 דירות. בפרק הבא נדבר על מגדלים של כמה אמרנו? 57 קומות.

רותם: 57 קומות, 490 דירות וזה לא כולל קומות מסחריות.

עמיר: אז לכל מתחם מגורים צריך את הפתרון ויש מקום לכולם. והאגודה זה גוף מבורך שבעצם נותן מענה למכנה המשותף הגדול ביותר, לעשרות אלפי לקוחות וזה מאוד מבורך מה שהם עושים ביחד עם חברות הניהול להתחיל לייצר איזשהו תו תקן איזשהו רף מינימלי, לפחות בכל מה שקשור לבטיחות, ומפה לעבוד בהוגנות ביחד מול הוועדים.

ראובן צדוק: תודה עמיר. אתה זה שהתרעת כבר מזמן בנושא הזה שכל אותם רבי קומות בסוף זה כמו המעברות וצמודי הקרקע שהיו בשנים הראשונות. אחרי זה אף אחד לא מתחזק את אותן מערכות. אף אחד לא בודק אותם. אף אחד לא בודק ספרינקלרים, מפוחים, בריכות מים, כל הדברים האלה בבית המשותף, אף אחד לא שם לב ולא בודק אם באמת חלילה בשעת אמת הם גם יפעלו טוב.

רותם: אנחנו בדרך כלל מסיימים כל פרק עם תיבת התלונות שלנו, אבל זמננו תם. אז אני שומרת לך את הסיפור הזה.

עמיר: לסיפור ושאלה לראובן. מהשבוע האחרון התקשרה לקוחה מבוטחת אצלנו: דייר בבניין שיש לו חניה בטאבו, אבל אין לו רכב. הבחור החליט לבנות שם מעץ ממש כמו בית קטן, הפך את זה למחסן עם מנעול. עכשיו הנושא הביטוחי. אנחנו מבררים מול חברת הביטוח כי יש לזה משמעות של שריפה וכו' ובטיחות וכו', אבל מבחינה משפטית אני בטוח שבטח נתקלתם בזה בעבר שמישהו החליט להפוך את איזור החנייה שלו למחסן פרטי. זה חוקי? זה מותר? וזה גם לא הדבר הכי יפה בבניין. אתה רואה כמה רכבים פתאום אתה רואה איזשהו מבנה כזה מעץ? מה עושים.

רותם: במשפט? מהניסיון שלך.

ראובן צדוק: מהניסיון שלי, כל רשות מתנהלת באופן אחר. יש רשויות שדורשות שהוא יגיש טפסים לקבלת היתר, וגם גם אם זה חנייה שלו הוא צריך לקבל היתר ולכן עליו לפנות לבדוק קודם כל במחלקת ההנדסה באותה רשות שהוא גר בה מה הדרישות שהם מבקשים מלבד הדיירים.

רותם: יפה. ראובן צדוק, מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור תודה רבה שהגעת להתארח בפודקאסט שלנו.

ראובן צדוק: תודה מראש!

רותם: תודה רבה!

ראובן צדוק: נהניתי מאוד. תודה.

רותם: תודה גם לך. כרגיל נודה למפיק שלנו אבי בליקי, לצלם שלנו דניאל רוטמן. לתכנית השידור שלנו מאיה קנולר אנחנו סיימנו. ניפגש בפרק הבא של קומת ביניים.