רותם: שלום וברוכים הבאים לפרק נוסף של קומת ביניים. הפודקאסט שמכנס תחת קורת גג אחת את עולם ועדי הבתים וניהול בתים משותפים בישראל וכל מה שיש ביניהם. איתי כרגיל. עמיר בר-עוז, מנכ"ל ובעלים של בר-עוז המרכז לביטוח בתים משותפים. שלום עמיר. אהלן רותם. הפרק שאנחנו מתעסקים בו היום הוא באמת בוא נגיד ככה בעצם פרק שאנחנו מתמודדים איתו יום יום.

עמיר: הכה את המומחה.

רותם: כי בדיוק הכה את המומחה. מציפים אותנו בשאלות גם מאזיני הפודקאסט, גם מטעם ועדי בתים, גם דיירים באופן כללי, גם בעלי דירות בשאלות כי יש אלף ואחד תחומים שהשאלות הן רבות על איך מתנהלים, מה החוק אומר, מה גובר, על מה אתה חווה את זה? מן הסתם עמיר ביומיום בפן הביטוחי בלי הפסקה.

עמיר: הרבה פעמים זה מבוטח, זה חוקי, זה מותר, יש כיסוי, יתבעו אותי, לא יתבעו אותי. אז אנחנו, כמו שאמרנו, בעל כורחנו. הפכנו להיות מומחים בתחום בלי קשר לביטוח, למרות שהעסק שלנו הוא ביטוח, ובדיוק בשביל זה אנחנו מארחים לפרק נוסף את רז.

רותם: עורך הדין רז חיימוביץ' מצטרף אלינו ומומחה בתחום דיני הבית המשותף, וגם עורך דין מטעם האגודה לתרבות הדיור ומי שהיה בעצמו גם בעלים של חברת ניהול, כך שיש לו את כל הכובעים הנדרשים לעזור לכם לענות על השאלות וזה מה שאנחנו נעשה היום. אנחנו נקדיש את כל הפרק הזה למענה על שאלות בשלל תחומים שמעניינות אתכם שמטרידות אתכם. אז רז, תודה רבה רבה שאתה איתנו ואנחנו ישר נקפוץ למים העמוקים. התחום הראשון שנתחיל איתו, שמעניין את המאזינים שלנו. זה תחום המצלמות. אוקיי? שאלה ראשונה האם מותר? אנחנו מן הסתם עוסקים כרגע בתחומי השטחים הציבוריים בבניין. האם מותר להתקין מצלמה בתוך מעלית בבניין משותף?

עו"ד רז חיימוביץ': אוקיי, אז קודם כל התשובה. נתחיל מהסוף להתחלה. התשובה היא כן. בפרק הקודם דנו בדרכי הניהול והשימוש ברכוש המשותף. נכון שבעצם לאסיפה הכללית יש את הסמכות לקבוע את דרכי השימוש ברכוש המשותף הצבת מצלמות אבטחה ברכוש המשותף זה דרכי השימוש. אז אנחנו זוכרים שדרכי השימוש הם ברוב של 51 אחוז ממשתתפי האסיפה. מבאי האסיפה? אוקיי. אז בעצם.

רותם: גם אם באים שניים.

עו"ד רז חיימוביץ': גם אם מכלל הדיירים הגיעו שלושה, שניים בעד ואחד נגד. ההחלטה עברה ברוב של 66 אחוז, ממש מעל הרף הנדרש.

רותם: כן.

עו"ד רז חיימוביץ': הרבה מעל הרף הנדרש. אז התחום עצמו של המצלמות הוא תחום מורכב, מורכב, והוא שוזר בתוכו המון מישורי יחסים גם בין הדיירים עצמם, גם ביחס בין הדיירים לנציגות וגם הוא גורר, הוא גורר גם את דיני הפרטיות.

רותם: חוק הגנת הפרטיות.

עו"ד רז חיימוביץ': חוק הגנת הפרטיות נכון. עכשיו מה זה המקרה הקל? זאת אומרת, יש החלטה של אסיפה שברוב של 51 אחוז מהמשתתפים החליטה להתקין את המצלמות. רכוש משותף. מצלמה היא כמובן מעלית היא כמובן רכוש משותף. יש רשימת מתקנים שהמחוקק קבע בחוק — רשימת מכולת — אילו מתקנים הם רכוש משותף.

רותם: שגוברת על צנעת הפרט ומותר.

עו"ד רז חיימוביץ': לו מבחינת ההגדרה.

עמיר: רכוש משותף.

עו"ד רז חיימוביץ': או רכוש משותף. אז הוא קבע רשימת מכולת. אחד מהם זה כמובן מעלית. אוקיי, אז התקנת מצלמה במעלית היא כמובן התקנת מצלמה ברכוש המשותף ולכן יש סמכות. הבעיה היא לא בזה. הבעיה היא כאשר דייר נוטל לעצמו את החופש להחליט מתי הוא מתקין מצלמה מטעמו, באופן פרטי.

רותם: ואיפה.

עו"ד רז חיימוביץ': ואיפה, אז בדרך כלל מתקינים על גבי הקירות. בדרך כלל זה גם באזורי החניה. עכשיו דיירים לא מבינים שבעצם הבעלות על המקרקעין על החניה עצמה היא על הקרקע, לא על הקירות של החניה וגם לא על התקרה. כל השטח הזה הוא רכוש משותף, אלא אם נקבע אחרת בתקנון או בתשריט הבית שבו יש הצמדה מפורשת של הקירות עצמם לאותה דירה.

רותם: אז נניח והחליט דייר באופן פרטי להתקין מצלמה על קיר החניה שלו, שמוגדר כשטח ציבורי משותף. מה הדין של שימוש במצלמה כזאת?

עו"ד רז חיימוביץ': אז כמובן שפה יש הפרה של דיני הגנת הפרטיות. דייר לא יכול להתחקות אחרי דייר אחר, ובכלל המצלמה לא מכוונת נכון. אבל עוד לפני כן דייר לא רשאי להתקין ציוד כלשהו על גבי הרכוש המשותף, אלא אם קיבל הסכמת האסיפה הכללית. כלומר, לפני שהוא מחליט להתקין את המצלמה, הוא קודם כל צריך לקבל הסכמה של האסיפה שהם מאשרים לו, ורק אחרי שהוא קיבל את ההסכמה ורק אז הוא יכול להתקין.

עמיר: אני הייתי רוצה להרחיב עוד משהו קטן בתשובה של רז. התשובה היא לא רק שמותר, אלא שמומלץ. ואיפה מומלץ פרקטית להתקין מצלמות? מומלץ להתקין בלובי של הבניין. אם יש פתחים בקומה מינוס אחד מינוס שתיים גם כן מומלץ להתקין בכניסה לחניה. יש לנו המון המון אירועים שבהם רכבים פוגעים בשער הכניסה של הבניין. זה יכול להיות שערי מתכת. זה יכול להיות שערים מסוג כנפיים שנפתחות. ויש המון מחלוקות על אירועים ביטוחיים — מי גרם לנזק.

רותם: ומי נגד מי.

עמיר: אם יום אחד זה קרה, מתחילות ההאשמות: של מי הרשלנות — של חברת השערים? של חברת הניהול שאולי לא תחזקה את השער? של ועד הבית? של הנהג הפוגע? וברגע שיש מצלמה ומערכת מצלמות מסודרת וכששומרים לפחות שבוע אחורה את כל הצילומים, ופה נכנס כל הנושא של צנעת הפרט שרז דיבר עליו — לא לאפשר לכל דייר. לא לאפשר לינק שכל הבניין יכול להיכנס ולראות.

רותם: אונליין.

עמיר: אלה לא מצלמות לשימוש עצמאי או למעקב, אלה מצלמות אבטחה. שרק ועד הבית, ורק כשיש תלונות או חשד לאירוע, נכנס ובודק. המטרה היא לא לבצע מעקב וככה בעצם לא פוגעים בצנעת הפרט של הדיירים.

רותם: זה מוביל אותי לשאלה הבאה: מי רשאי לפתוח את המצלמות במקרה של, לא יודעת, גניבה בלובי.

עו"ד רז חיימוביץ': יפה מאוד. אז ההמלצה שלי היא בהתאם לפסיקות של המפקחים. יש לנו פסיקה מאוד מאוד מפורטת של המפקחת בתל אביב, שבה בעצם אנחנו מבינים שברגע שרוצים להתקין מצלמות מאוד מאוד מומלץ. במסגרת החלטת האסיפה הכללית להתקין את המצלמה, לקבוע גם מהם דרכי הגישה לתוצרי הצילום, למי יש את הגישה, באיזה אופן מבצעים את הבדיקה? אז בדרך כלל בחברות ניהול והבניינים הנציגויות שאנחנו נותנים שירות. אז ההמלצה שלי היא לקבוע: א. לנציגות ולחברת הניהול תהיה הגישה הבלעדית על מנת למנוע ניצול לרעה של דיירים. ב. דייר שמבקש לצפות בתוצרי הצילום צריך להגיש בקשה מסודרת בכתב ולנמק מה הסיבה. למשל: אני חושד ששרטו לי את הרכב — ולנקוב במועדים. הרי הנציגות או החברה לא תשב לעבור על הכל.

עמיר: ואת כל זה בפרוטוקול שמחליטים שמאשרים התקנה של מצלמות.

רותם: ללא מסגרת מההתחלה.

עמיר: המפקח לא מספיק להגיד אנחנו מאשרים מצלמות אלא תכניסו את הכללים עד הסוף.

עו"ד רז חיימוביץ': בדיוק. המפקחת קבעה זאת מפורשות בפסקי הדין, ומה שנפסק צריך לקיים. ולכן ההמלצה שלי היא ברגע שבניין החליט להתקין מצלמות אבטחה במסגרת האסיפה, אז לא רק את עצם ההתקנה, אלא גם את דרכי הגישה לתוצרי הצילום ואת את זכות הגישה לתוצרי הצילום. איך מבצעים את זה? מה עם זוויות הצילום למשל כדי להימנע מפגיעה בפרטיות. אז לא די להתקין את המצלמה — היא גם צריכה להיות מכוונת אך ורק לשטחים המשותפים.

רותם: כלומר, אסור בטעות שדרך מצלמה יראו את פנים הבית בדיוק.

עו"ד רז חיימוביץ': כלומר, אם אנחנו.

עמיר: לא לחלון, חס וחלילה.

עו"ד רז חיימוביץ': אם אנחנו מבינים שזווית הצילום תופסת למשל חניה פרטית או דלת של דייר, אז זה כמובן בניגוד לחוק. זה אך ורק לשטחים המשותפים. והוא הדין גם לגבי דייר. נניח וקיבל הסכמת האסיפה הכללית להציב את המצלמה הפרטית שלו, עדיין הוא צריך לוודא שהמצלמה תהיה מכוונת אך ורק לשטח שלו. אם זה למשל ליד דלת הכניסה, אז היא מכוונת אך ורק לדלת הכניסה והיא לא תופסת למשל מי שנכנס למעלית או מסדרון וכדומה כי הוא אז בעצם חשוף. יש פה חשיפה משפטית והוא עלול מאוד מאוד להסתבך בעניין. זה עבירה פלילית.

עמיר: אגב, כן, אני אכניס גם את האספקט הביטוחי, ממש במשפט אחד: ניתן לבטח את התכולה. כל סט המערכת של ההקלטות והמצלמות נחשב לתכולה עבור הביטוח, ואנחנו מכניסים בדרך כלל לכל ועד בית, אם זה בניין קטן — 25 אלף שקל, אם זה גדול — 50, 100, 200 אלף. ככל שהוא יותר גדול ויש יותר Facility, תלוי אם גם יש חדר דיירים ויש ספות ועוד כל מיני דברים כאלה. אבל כל מערכת המצלמות הזאת מבוטחת על ידי חברות הביטוח, נגד ונדליזם, נגד גניבות. אז שתדעו: כשנעשה דבר כזה, פשוט לפנות לביטוח ולפתוח תביעה מתאימה.

רותם: אז אם אני מסכמת את פרק המצלמות תכף נתקדם כמובן לפרק הבא. אחת: המלצה גורפת להשתמש במצלמות אבטחה, זה עוזר לביטחון. וההמלצה השנייה: תקבעו הכל מראש באסיפה את כללי המסגרת, לא רק את אישור התקנת המצלמות אלא את הגישה.

עו"ד רז חיימוביץ': את השימוש.

עמיר: והגדרת סבירות הפריסה שלהן — לא לפרוס 60 מצלמות בכל רחבי הבניין.

רותם: כמו הפנטגון.

עמיר: כמו שאמרתי קודם — במקומות הציבוריים שבהם יכולים להתרחש אירועים, זה סביר ביותר.

רותם: יפה. אנחנו עוברים לפרק הבא שלנו בשאלות וזה גם רלוונטי מאוד לתקופה ארוכה שבה אנחנו חיים. עניין המקלט. אוקיי, מקלט. אולי גם בהמשך נגיע לדבר הזה שנקרא חדר דיירים, אבל בוא רגע נתמקד במקלט. אני רוצה דווקא להתחיל מהשאלה הזאת, שעסקו בה לא מעט בתקשורת: שואלים אותנו האם חובה בזמן אזעקה סכנה להכניס למקלט אנשים שהם לא חלק מהבניין? לעניות דעתי, אני יודעת שיש חוק כזה.

עו"ד רז חיימוביץ': בוודאי ובוודאי ובוודאי. המטרה היא בעצם ערבות הדדית לכל אזרח במדינה, וברגע שיש לנו צו חירום במדינה, לצערנו אנחנו למודי ניסיון בעניין הזה. אז אין כזה דבר ש'המקלט הוא רק שלי ואתה לא יכול להיכנס'. אגב, גם בבניינים שאין מקלט אז משאירים את הדלת פתוחה על מנת שאנשים יוכלו להיכנס למשל ללובי, מקום שבו אין מקלט לבניין על מנת שיהיה מקום מחסה די הצורך. אבל בעיקרון בוודאי חובה לאפשר כניסה של כל אדם לאותו מקלט במקרה החירום עצמו בהתרחשות המקרה.

רותם: שאלה מאוד מעניינת. אני אקריא אותה ממש כלשונה, כי היא בעיניי מאוד מעניינת וחשובה. האם ניתן לקבל השתתפות לדוגמה מעיריית תל אביב או גוף ציבורי אחר בהתאמת המיגון של המקלט לצרכים העכשוויים? לדוגמה, בניין שהמקלט בו מתאים לאכלס 20 דיירים. חלק נכבד מהדיירים הינם מבוגרים שאינם יכולים להגיע למקלט הציבורי. אומרים. אנחנו מוכנים להשתתף בהוצאה אבל לא יכולים לממן את כולה. האם יש דרך לבקש איזשהו תקצוב מגוף ציבורי כזה או אחר?

עו"ד רז חיימוביץ': אז תראי, התשובה לשאלה הזו תלויה באיזו רשות מקומית מדובר. מה הם ההסדרים שהרשות המקומית נותנת במקרים כאלה, למשל דרך האגודה לתרבות הדיור?

עמיר: זו שאלה פשוט הרמה להנחתה. להרים טלפון לאגודה לתרבות הדיור בדיוק.

רותם: הם עוזרים.

עו"ד רז חיימוביץ': בזה. האגודה לתרבות הדיור. מאחר ויש פריסה של האגודה בכל עיר, כמעט בכל עירייה.

עמיר: יש להם סניפים בכל עיר הם נמצאים בה.

עו"ד רז חיימוביץ': אז יש הסדר. אם רוצים לבצע שיפוץ ספציפי אד הוק לאותו בניין, אז דווקא כן מומלץ להשתמש בשירותים של האגודה, כי האגודה יכולה לאפשר באמצעות הכח שלה פריסה לתשלומים, פריסה משמעותית והשתתפות של העירייה בעניין הזה. אז כדאי לבדוק בסניף המקומי של האגודה מהי הזכאות בעניין הזה

רותם: טוב, נראה לי שאלה שרלוונטית כמעט לכל בניין שיש בו מקלט. לרוב, כשאנחנו לא במלחמה, מקלטים הופכים קצת למחסן. נכון? האם מותר להשתמש במקלט כמחסן?

עו"ד רז חיימוביץ': או אז פה אנחנו בעצם.

עמיר: אני בילדותי. לפני הרבה הרבה שנים היה שולחן.

רותם: אופניים.

עמיר: וכל הקיץ היה טורניר פינג.

רותם: פונג וגם אופניים תלויים.

עמיר: ואופניים תלויים.

רותם: מהתקרה. ברור.

עו"ד רז חיימוביץ': תראו, זה עולם שלם, כי הוא מורכב גם מהדוקטרינה של שימוש סביר. מהו שימוש סביר ברכוש המשותף? מהם התנאים לכך? ומצד שני יש לנו בעצם שימוש לרעה, או בוא נאמר שימוש ייחודי ברכוש המשותף. בואו נבהיר את זה, כי זה נושא מאוד חשוב ויש המון תביעות בעניין. וזה, אגב, לאו דווקא רק למקלט. זה בכל חלק של רכוש משותף.

רותם: חדר דיירים.

עו"ד רז חיימוביץ': למשל, גם גינה, למשל. לאו דווקא רק מקלט. אז כמו שאמרנו, מקלט הוא חלק מרשימת המכולת של השטחים.

רותם: ציבוריים.

עו"ד רז חיימוביץ': של השטחים המצומצמים שהמחוקק קבע חזקה, שהמקלט הוא רכוש משותף. בסדר. שימוש סביר הוא שימוש שכל דייר רשאי לעשות ברכוש המשותף מבלי לקבל הסכמת הדיירים האחרים או האסיפה הכללית, ובלבד שהוא לא מונע שימוש דומה מדייר אחר. השימוש לא מהווה מטרד לאחרים ושלא מדובר בשימוש של קבע. הדוגמה הכי שכיחה: אני רוצה להביא שולחן וכיסאות למקלט. כל אחד רשאי לעשות את זה, ובתום השימוש להחזיר את הציוד שהורדת — זה שימוש סביר. מה ההבדל בין שימוש סביר לשימוש ייחודי? שימוש ייחודי הוא שימוש של קבע, כלומר לצורך העניין, אם אני עכשיו מוריד ספה למקלט.

רותם: משאיר אותו.

עו"ד רז חיימוביץ': ומשאיר אותו שם, אז אני גורע מיתר הדיירים את השימוש באותה משבצת של המקלט, איפה שהנחתי את הספה. והצבה של מטלטלין או כל ציוד אחר בשטחי הרכוש המשותף דרך קבע היא אסורה, אלא אם כן קיבל אותו דייר הסכמה של כל בעלי הדירות. שימו לב להבדל: עד עכשיו דיברנו על הסכמה של 51 אחוז ממשתתפי האסיפה. כאן, כאשר מדובר בשימוש ייחודי — ומה המשמעות של שימוש ייחודי? אני בעצם גורע את הזכות השימוש מיתר בעלי הדירות. הרי ברכוש משותף יש לכל בעל דירה בעלות מסוימת באותו שטח. אני הבעלים, יש לי יש לי בעלות על השטח הזה. אתה משתלט על השטח הזה וגורע ממני את זכות ההנאה.

עמיר: אבל יש עוד שיטה שהיא דווקא מאוד מקובלת שבה השימוש הוא לא שימוש פרטי. אתה מדבר על מקרה שאחד הדיירים משתמש ברכוש המשותף רק לצרכיו האישיים? יש אפשרות לקבל באסיפה לדוגמה על חדר הדיירים או המקלט שמסבים אותו חדר משחקים לילדים לרווחת הילדים בבניין. באופן כללי, כל עוד לא פוגעים במהות של המתקן — במקרה של מקלט, כשנכנסים למצב של מלחמה ועכשיו יש תקופות של אזעקה, אז ניתן לפנות את מה שמשמש כחדר דיירים, כדי שיחזור לייעודו המקורי של המקלט — לשמש כהגנה.

עו"ד רז חיימוביץ': אז פה הולכים על חבל דק, מאחר והחזקה היא שמקלט הוא רכוש משותף שהמטרה שלו נובעת מחוק ההתגוננות האזרחית. אז בעניין הזה, כאשר רוצים לעשות זה לא שינוי ייעוד, אלא שינוי בשימוש המקורי על פי היתר הבנייה — ובהיתר הבנייה קבוע שהמקלט נועד להגן על הדיירים, אז מומלץ שלא יהיה רק 51 אחוז אלא כמה שיותר הסכמה.

עמיר: אולי הדוגמה הייתה קצת דיברנו על מקלט. בדרך כלל מקבלים את ההחלטות האלה על חדרי דיירים וחללים נוספים.

רותם: לדיירים.

עמיר: ופחות על המקלט.

רותם: דיירים האם חייבים בשימושם לשמש רק את מי שחי בבניין? לדוגמא אם אחד הדיירים אני שואלת שאלה רוצה עכשיו להשתמש בחדר הדיירים לקיים בו השכרה זו.

עו"ד רז חיימוביץ': החלטת האסיפה הכללית. זה במובחן ממקלט, שיש לו ייעוד ספציפי. יש לנו היום המון המון בניינים, למשל, שיש עוד חדרים ריקים. אוקיי, חדרי דיירים זה נקרא או חדרי אירועים כל אחד. כל קבלן קורא לזה איך שהוא קורא לזה. היום יש תכונה רבה בקרב הנציגויות לשנות את השימוש של אותו חלל משותף, בין אם זה להפוך אותו לחדר כושר או חדר אירועים, למשל לימי הולדת וכדומה. ולשם כך חייבים לקבל החלטה של האסיפה הכללית. כן, אני חוזר שוב פעם דרכי השימוש והניהול של הרכוש המשותף, כי זה בעצם השימוש ברכוש המשותף ייקבע ברוב דעות במסגרת האסיפה הכללית.

רותם: אותם 51 אחוזים ממשתתפי האסיפה. אני שואלת שאלה ביטוחית: אם חלילה קורה משהו באירוע בחדר הדיירים למישהו שהוא לא דייר?

עמיר: כל הזמן השאלה הזאת עולה. כל פעם מתקשרים אלינו ואז אנחנו שואלים איזה אירוע. למה אנחנו שואלים איזה אירוע? כי בדרך כלל פוליסות הביטוח שנמכרות לבתים משותפים, לפחות אלה שבר-עוז משווקת, מכסות את כל השטחים המשותפים, כל עוד מי שמבצע את הפעילות היא לרווחת אחד מבעלי הדירות או יותר. את יכולה לארח יום הולדת, ברית, בר או בת מצווה. אבל אם האירוע הוא אירוע של גורם שלא גר בבניין, ואני אתן דוגמה ממש משישי האחרון.

רותם: למישהו אחר חיצוני. לעשות אירוע?

עמיר: כן, אני אתן דוגמה. אוקיי, אנחנו לא מזמן היה יום העצמאות ולפני יום העצמאות, יום הזיכרון ופנה אליי בעניין.

רותם: מקליטים את הפרק כמובן.

עמיר: בזמן שהקלטת את הפרק ופנה אלי ביום שישי לקוח שלנו שמבוטח ומסתבר שוועד הבית הקצה את חדר הדיירים וגם את הגינה למשפחה שכולה שגרה בבניין. הבן גם גדל בבניין הזה והם נתנו להם את המתקנים כדי לקבל אורחים יפה. אז היה צריך לרכוש הרחבת ביטוח לאירוע הזה מיותר לציין שכמובן לא גבינו כסף על ההרחבה הזאת ומימנו את זה. זה הדבר הבסיסי, אבל אנחנו מדברים פה על הרעיון המשפטי, על הקונספט. אי אפשר להשכיר את חדר הדיירים עכשיו לאיזשהו גורם חיצוני שיעשה שיעורי פילאטיס. אי אפשר להחליט שהבניין של השכן הוא עכשיו בשיפוצים, אז יש לו יום הולדת, אז שהוא יבוא ויעשה יום הולדת לכיתה שלו. אפשר — רק שזה לא מכוסה בביטוח. הביטוח מכסה את השטחים המשותפים לשימושם של בעלי הדירות או הדיירים בלבד. זאת יכולה להיות גם שוכרת, אז זה גם בסדר, אבל מי שמתגורר כדרך קבע.

עו"ד רז חיימוביץ': רק נדגיש, שאנשים לא יתבלבלו: ניתן להשכיר חלק מאותם שטחים במסגרת החלטת האסיפה. יש על זה פסיקה גם של המחוזי, אבל הם צריכים להבין שברגע שהם עושים את זה יש לזה משמעות ביטוחית. בעצם זה המשמעות. כלומר, אין מניעה לעשות את זה מבחינה משפטית, אבל זה גם כובע ביטוחי. פה בעניין הזה נכנס.

עמיר: לא חכם לעשות יום הולדת או אירוע בלי.

רותם: ביטוח. לא חד משמעית. בזמן שנותר לנו — ואנחנו מבטיחים שאולי נקיים עוד פרק כזה, כי כאמור יש עוד הרבה שאלות. בוא ניגע קצת בחנייה, ורק על קצה המזלג. אולי נרחיב בפרק אחר, כי חניה גורמת ללא מעט חיכוכים וסכסוכים. אני אלך ישר לשאלה שנוגעת לסכסוך. מה עושים כאשר הדייר חונה באופן קבוע במקום שהוא לא שלו?

עו"ד רז חיימוביץ': זו סוגיה שחוזרת כחוט השני. אני מתעסק בלא מעט מכתבי התראה על העניינים האלה. אז הדבר הראשון שצריך להבין דייר לא יכול להחנות מחוץ למשבצת החניה שקבועה בתשריט הבניין. זה השטח שהוצמד לו, ושם הוא זכאי להחנות. עכשיו, ברגע שהוא חונה מחוץ למשבצת עצמה, הוא למעשה עושה שימוש בלתי סביר. זה לא שימוש סביר, למשל ברכוש המשותף, כי מה שהוא עושה — זוכרים? — הוא מונע שימוש, מפריע לתמרון של המכוניות האחרות. זה בעצם המטרד שהשימוש הזה גורם ולכן הוא לא שימוש סביר, ובעניין הזה הוא צריך לציית להוראות התשריט.

עמיר: בוא ננסה טוויסט בעלילה. כן, יש הרבה מקרים של אנשים נכים שנמצאים ברכוש המשותף שקנו דירה, וכשהם קנו את הדירה הם קיבלו חניה במינוס 3 במקום מאוד מאוד רחוק, לא ליד המעלית ועכשיו יש חניות ציבוריות או לאורחים ששייכות לוועד הבית. ועד הבית, אפילו מתוך רצון להקל על סבלו של אותו נכה.

רותם: תחנה ב.

עמיר: אומר תחנה ב ובאים דיירים אחרים ואומרים למה אתה נתת לו את הדבר הזה? מי אתה שתיתן שתחליט למי אתה נותן ולמי לא? יש המון סכסוכי שכנים בנושא.

רותם: הזה ועד הבית.

עמיר: למעשה מבחינה משפטית.

עו"ד רז חיימוביץ': אז כמובן הנציגות אין לה סמכות לקבוע את דרכי השימוש ברכוש המשותף. אנחנו חוזרים שוב לאותה מסגרת: דרכי השימוש הן לעולם בסמכות האסיפה הכללית. ויותר מזה — פה מדובר כבר בשימוש ייחודי.

עמיר: נכון, הוא רוצה כל יום לחנות שם שלא יתפסו לו.

עו"ד רז חיימוביץ': אז יפה אז השימוש הוא שימוש.

רותם: הוא צריך את מאה אחוז. בעלי הדירות.

עו"ד רז חיימוביץ': סביר הוא שימוש שלא מונע מאחרים ולכן זה לא שימוש סביר.

רותם: נכון?

עו"ד רז חיימוביץ': אז ברגע שהוא בא ואומר אני רוצה להשאיר את הרכב שלי דרך קבע, אז אני עושה שימוש ייחודי. אני מונע מאחרים, אז אני צריך לקבל הסכמת כל בעלי הדירות שהם מסכימים לוותר על השימוש באותה משבצת.

רותם: וצריך להפריד בין חניה בסימון לחניה בטאבו, כי חניה בטאבו היא חניה פרטית.

עו"ד רז חיימוביץ': נכון, חניה פרטית זה משהו אחר. ברגע שיש לנו חניות משותפות אז זה רכוש משותף. אתה צריך לקבל את הסכמת האחרים. אם אתה רוצה לעשות שימוש וכל עוד אתה לא מונע מאחרים — אין בעיה. אתה לא צריך לקבל הסכמה. זאת אומרת, אם אתה בא ומחנה את הרכב ויום אחרי זה מפנה ואחרים יכולים להשתמש — אין שום בעיה. אבל אם אתה עושה שימוש קבע אתה חייב לקבל הסכמת כל יתר הבעלים. אבל יש לנו לא מעט סוגיה.

עמיר: אבל יש סמכות. אני רואה הרבה בהרבה מקרים שליד הבתים אתה רואה, יש חניית נכה עם מספר רכב שלו, אז זה העירייה משתמשת בשטח שלה ונותנת להם חניה. זה משהו.

עו"ד רז חיימוביץ': אחר. כן כן.

עמיר: וברכוש משותף חייבים הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות.

רותם: גם אם זה שימוש של קבע.

עו"ד רז חיימוביץ': שימוש ייחודי.

עמיר: קשוח ביותר.

רותם: טוב, יש לנו עוד.

עו"ד רז חיימוביץ': רק נקודה חשובה, שהיא עיקר הסכסוכים: דייר שמחליט שהחניה הופכת להיות מחסן. זו נקודה מאוד מאוד חשובה, גורמת להמון המון סכסוכים בין דיירים. אז נבהיר את זה אחת לא.

רותם: אני לא יכולה אם החניה שלי אני לא יכולה להפוך אותה למחסן.

עו"ד רז חיימוביץ': נבהיר את זה אחת ולתמיד. חניה, על פי הפסיקה, נועדה לשמש לחניית כלי רכב בלבד. כלומר, היא לא יכולה לשמש כמחסן או לאחסון מטלטלין אחרים חוץ מאותו כלי רכב. ונדגיש עוד יותר: סעיף 1 לתוספת לתקנות התכנון והבנייה קובע שכל משבצת חניה נועדה לחניית כלי רכב אחד ולא ניתן, למשל, לדחוף 16 אופנועים לתוך אותה משבצת. זה שימוש בלתי סביר שנוגד את התקנות. אז חברים, תזכרו: חניה נועדה לשמש לחניית כלי רכב בלבד. לא ניתן לאחסן שם שום דבר אחר.

עמיר: שיא גינס בישראל. 16.

רותם: יפה טוב, אנחנו מבטיחים להתאמץ לנסות להביא לכם עוד פרק כזה כי יש באמת עוד המון המון שאלות. אנחנו כן מקווים שהצלחנו לענות על חלק מהדברים שגורמים ללא מעט סכסוכים על חלק מהשאלות החשובות שלכם. עורך הדין רז חיימוביץ', מומחה בתחום דיני הבית המשותף ועורך דין מטעם האגודה לתרבות הדיור. תודה רבה. תודה רבה לך. עזרת לנו מאוד להבין לא מעט דברים. עמיר בר-עוז, כרגיל תודה רבה שהיית איתנו אנחנו מסיימים עוד פרק של קומת ביניים. נודה לאבי בליקי, המפיק שלנו, לדניאל רוטמן הצלם, ולטכנאית מאיה קנולר. נשתמע וניפגש בפרק הבא.