רותם: שלום לכם. ברוכים הבאים לעוד פרק של קומת ביניים. הפודקאסט שמכנס תחת קורת גג אחת את עולם ועדי הבתים וניהול בתים משותפים בישראל וכל מה שקורה ביניהם. וכמו שאתם כבר יודעים, קורה לא מעט. איתי כרגיל עמיר בר-עוז, מנכ"ל ובעלים של בר-עוז המרכז לביטוח בתים משותפים. שלום עמיר, איזה כיף שאתה פה. טוב, כרגיל אני משתפת אותך קצת בחיי האישיים ורציתי לשתף אותך במשהו שראיתי בעיניים שלי. ואני מודה שתהיתי למה אני לא רואה את זה יותר נסעתי עם המשפחה שלי לטיול בדרום באיזשהו מושב והסתובבנו. ראיתי שם המון לוחות סולאריים. אנרגיה סולארית. אני מכירה את כל המהפכה הירוקה שמדברים עליה כאן בישראל, ושבסוף תהיה כאן אנרגיה סולארית כמעט בכל דבר. אבל כשנסעתי וטיילתי, ראיתי את זה בעיקר במושב הזה. אני מודה שיש גם קצת בתים פרטיים שמדי פעם אני רואה את זה בערים, אבל בבניינים בערים אני לא רואה את הסיפור הזה של לוחות סולאריים.

עמיר: למה? במילה אחת: כסף. בשתי מילים: גם חדשנות. ואני אפרט קצת יותר. ישראל היא מעצמה טכנולוגית בכל תחום האנרגיה הירוקה וכמו כל דבר שאנחנו מעצמה בו ומייצרים המון חדשנות, אנחנו קודם כל מייצאים את זה לחו"ל, עושים מזה כסף, ודווקא האזרחים פה לאט לאט נהנים מהפירות של הטכנולוגיה בשלבים הרבה יותר מאוחר.

רותם: זאת אומרת שאם אני אטוס נגיד עכשיו לאירופה אני אראה את זה יותר אפילו.

עמיר: בטח שתראי, על גגות של בתים פרטיים, אפילו בתים משותפים יש שם בגרמניה המון בניינים שהדייר קונה בעצמו 2 3 4 פאנלים ושם את זה במרפסת. אפילו העבירו בגרמניה חוקים ותקנות שמתירים לשים את זה במרפסת שלך או במרפסת של הבניין. הוא יכול לשים את הפאנל ולחבר את זה למערכת חשמל וזה מייצר לו ככה וככה קילו וואט. והסיבה שבישראל אנחנו רק עכשיו מתחילים לראות את זה זה עוד פעם האימוץ של החדשנות וחוסר הידע של ועדי בתים כי תחשבי על זה — לוועד בית זה אפילו לא עולה בראש. זה משהו חדשני. מה על הגג של הבניין שלנו אנחנו נעשה עם מערכת סולארי. לטובת מי זה יהיה? מה ועד בית יכול לייצר הכנסה? אולי מס הכנסה עכשיו יפול עליו? ועד הבית מסתכל קודם כל על 'תנו לי רק להחזיק את הקיים', לא על לפתח את הדברים. והסיבה היותר חשובה זה כסף. את ירדת לדרום — לי יש משפחה בצפון, בכפר קיש. וגם בביקור האחרון ראיתי את הפאנלים, ואז התברר שלאבא של גיסי בכלל יש חווה של פאנלים. מה שהוא הראה לי זה משהו בשדות — מערכת שעולה מיליון שקל, לא 100 אלף, ומייצרת הכנסה שנתית של 200 אלף שקל. אז את רואה את זה יותר במקומות שבהם יש בן אדם אחד או זוג שצריכים לקבל את ההחלטה, בעוד שוועד בית צריך לשכנע את כל הדיירים. כן, אבל העולם הזה מגיע ובגדול. ובדיוק בשביל זה אולגה נמצאת איתנו פה

רותם: כן. אז אנחנו הזמנו בדיוק בנושא הזה. את אולגה פרל, מנהלת שיווק ועבודת שטח ב'שמש לכולם'. שלום אולגה.

אולגה פרל: שלום. תודה שהזמנתם אותי.

רותם: תודה רבה שהגעת לפודקאסט שלנו. כיף שאת פה. קודם כל, גם אני נחשפתי היום פעם ראשונה לצמד המילים 'שמש לכולם', ואשמח שנדע, גם המאזינים שלנו, מה זה בכלל.

אולגה פרל: אז אני אספר בשמחה. 'שמש לכולם' זה מיזם ללא מטרות רווח שמובל על ידי העמותה שלנו, עמותת הפורום הישראלי לאנרגיה שקיימת כבר משנת 2008, כשהתחום הסולארי היה בחיתוליו, ובעצם בשנים האחרונות הקמנו את המיזם הזה בשנת 2022, פחות או יותר, מתוך ההבנה שהמקום שבו זה הכי לא מתקדם בארץ זה גגות המגורים. בגגות של בתים פרטיים זה יותר זז, יותר רואים, יותר קורה. אבל בבניינים המשותפים באמת, כשאנחנו התחלנו לפעול בתחום הזה לא היה שום דבר ואמרנו איפה באמת צריך אותנו כארגון ללא מטרות רווח. בדיוק במקום שבו השוק לא עובד, הדברים לא קורים. אז נכנסנו בדיוק לדבר הזה. זה מיזם משותף עם קרן קיימת לישראל ועם משרד האנרגיה, שנועד לפתור את הדבר הזה, שהוא סוג של כשל שוק. זה מה שאנחנו עושים.

רותם: ומה בפועל זאת אומרת מציעים? בוא נסביר לאנשים שלא יודעים מה יכול לקרות על גג הבניין שלהם תמיכה תקציבית.

עמיר: זאת אומרת, מקצצים לכם תקציבים כדי לגרום לוועדי בתים להתחיל להיכנס לתחום.

אולגה פרל: אז תראו בגדול בישראל התמריץ המשמעותי לעשות גגות סולאריים הוא מה שנקרא התעריף. כלומר, חברת חשמל מתחייבת לשלם לכל בעל גג סולארי במשך 25 שנה. את התעריף שקיים באותה שנה שבה הוא חתם את ההסכם. למשל, היום התעריף הוא 48 אגורות לכל קילוואט-שעה שהמערכת מייצרת, וזה התעריף שאקבל. עכשיו אני בתור בעלת גג סולארי. אם היום אני מקימה גג וחותמת חוזה עם חברת חשמל 25 שנה זה הסכום שאני אקבל עד תום אותן 25 שנה, וזה בעצם התעריף, שהוא תעריף יחסית יפה. וזה בעצם התמריץ הכלכלי המשמעותי שיש כאן תמריץ אחד נוסף. זה בעצם אני.

רותם: שואלת שאלת תם. סכום שאת תקבלי או סכום שאת תשלמי קבוע?

אולגה פרל: לא, לא אני.

רותם: הכסף שאת תקבלי מחברת חשמל.

אולגה פרל: בדיוק על החשמל שבעצם המערכת שבבעלותי לייצר. עכשיו זה יכול להיות באמת בית פרטי ואז זה אדם פרטי שמקבל את הכסף לכיסו וזה יכול להיות בניין משותף שאז בעצם ההכנסה הזאת הולכת לקופה המשותפת של ועד הבית.

רותם: תכף אשאל בכלל אם לוועד בית מותר לקבל כסף, אבל שנייה לפני — אשמח לדעת מה בכלל עושים בגג.

עמיר: אני הייתי שואל איזה אינטרס יש להם לשלם לנו כסף?

רותם: ברור, מה פתאום שאני אקבל כסף מחברת חשמל אבל עוד לפני זה רגע, אני עושה שני צעדים אחורה, כי אני חושבת שהרבה אנשים לא מודעים לזה בכלל לאלמנט הטכנולוגיה הזה. מה הוא? מה עושים? בונים לוחות סולאריים על הגג. מה עושים?

אולגה פרל: אז בגדול, אם אנחנו מדברים על בניינים, בדרך כלל מדובר בגגות בטון שטוחים, שזה אומר שבעצם הפאנלים מונחים על קונסטרוקציה, מעין קונסטרוקציה של אלומיניום שמחזיקה אותם בעצם בזווית הכי טובה האופטימלית לייצור חשמל, שזו הפנייה דרומה וכולי. הקונסטרוקציה מעוגנת בתוך אבני שפה — כלומר לא קודחים בגג — ואותן אבני שפה מונחות על יריעות ביטומניות נוספות, ששמים על האיטום הקיים, שגם הוא בדרך כלל יריעות ביטומניות, ויש חיבור של הלוחות לרכיב שנקרא ממיר, שממיר את החשמל שמיוצר לצורה שרלוונטית לבית או להזרמה לתוך הרשת, ויש מונה שבעצם מונה את הצריכה ואת הייצור, וחברת חשמל בודקת פעם בחודשיים, בחשבון, כמה ייצרת וכמה צרכת, עושה זה פחות זה, ורואה אם אתה חייב לשלם להם כסף או שהם אולי צריכים לשלם לך כסף. אני עצמי בעלת גג סולארי, ויצא לי כבר לקבל חשבון חשמל שהסכום בו היה מינוס — כלומר חברת החשמל שילמה לי.

עמיר: זאת אומרת, אני גם גם ועד הבית לא ישלם את חשבון החשמל שהוא משלם היום וגם יקבל כסף.

אולגה פרל: תראו, זה נורא תלוי באמת מה גובה חשבון החשמל שלו. אם אנחנו מדברים על בניין של שלוש עד חמש קומות בלי מעלית, רק תאורה בחדר המדרגות, ויש לו שטח גג יפה. אז כן, רוב הסיכויים שהוא יקבל כסף מחברת חשמל. זאת אומרת הצריכה היא אפסית, הייצור הוא יפה. אז בסוף יוצא שוועד הבית מקבל כסף. אם מדובר בבניין גבוה ששם אנחנו מדברים על צריכת חשמל של עשרות אלפי שקלים בחודש, ושטח הגג הוא אולי יותר קטן.

רותם: אז זה אולי יצמצם את חשבון החשמל.

עמיר: בצורה משמעותית.

אולגה פרל: אז זה יצמצם.

רותם: עכשיו תגידי, יש בניינים שלא יתאימו? זאת אומרת, הגג לא מתאים לדבר כזה.

אולגה פרל: יש בניינים שבהם פשוט אין שטח גג פנוי. זאת אומרת, השטח כולו מנוצל לדודי שמש לכל מיני מערכות אחרות, וזה בסוף תלוי בשטח הקומה, מינוס כל השטח שמיועד למערכות האלה, ואז רואים כמה נשאר. ואני אגיד לכם — להרבה אנשים אין מושג בכלל אם יש להם שטח פנוי בגג וזה בעצם אחד הדברים שאנחנו עושים בתחילת התהליך שאנשים פונים אלינו קודם כל להסתכל מה בכלל יש לך בגג? יש לך מספיק שטח, אין לך מספיק שטח? אפשר גם לעשות את זה בצורה עצמאית. באתר שלנו יש לנו מחשבון שבעצם מונגש לכולם. כל אחד יכול להכניס את הכתובת שלו, לסמן את הגג שלו — יש שם הנחיות איך לסמן — ולקבל לאימייל הערכה של כמה פאנלים בכלל אפשר לשים על הגג, כמה זה צפוי לעלות אם מתקינים את זה לבד, כמה כסף זה צפוי להכניס? ואם הגג מספיק גדול אז גם אנחנו בעצם מנגישים את האפשרות של בעצם להשכיר את הגג לאיזושהי חברה יזמית בתחום האנרגיה הסולארית, שהיא תקים את המערכת על חשבונה ותתחזק אותה על חשבונה לאורך כל חיי החוזה, אותן 25 שנה, כמו שאמרתי קודם.

רותם: והתשלום יהיה.

אולגה פרל: עליה והם בעצם יקבלו את כל הכסף מחברת החשמל, יתחלקו בהכנסות וברווחים עם הבניין וככה זה בעצם.

עמיר: אני אחזיר אותך תכף לשאלה מה קורה אם אני רוצה לעשות את זה לבד, בלי לקחת מישהו — הוועד רוצה שכל הכסף ייכנס לקופה. תכף נדבר על האופציה הזאת. אבל שנייה לפני זה אני בטוח ועדי בתים שואלים את עצמם איזה אינטרס יש למדינה ולחברת חשמל לשלם לי כסף. הרי יש תחנת כוח בחדרה ויש באשקלון ובונים כל הזמן עוד תחנות. למה מדינת ישראל דוחפת לאנרגיה ירוקה? מה הסיבה?

אולגה פרל: אז תראו. אז קודם כל קידום של אנרגיה מתחדשת סולארית זה אינטרס לאומי. יש התחייבות של המדינה ליעד של 30 אחוז ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים עד 2030. אנחנו מתקדמים לשם אבל עוד לא שם. ויש כבר תוכניות להעלות את היעד לשנת 2035, מהסיבה הפשוטה שלייצור אנרגיה קונבנציונלי מדלקים פוסיליים יש הרבה השלכות שליליות, בין אם זה זיהום האוויר, שיש נתונים מוכחים שזה הורג אלפי אנשים בשנה, ובין אם זה פליטת גזי חממה שזה בעצם מייצר את ההתחממות הגלובלית. משבר האקלים. בעצם, ישראל היא חלק מהמדינות שלקחו על עצמם לקחת חלק במאבק בדבר הזה, וגם עצמאות אנרגטית — המלחמה האחרונה הראתה שנכון למדינת ישראל, כמו גם למדינות אחרות, לא להיות תלויה באספקה של נפט או גז ממקומות שאולי לא ימכרו לנו, או שיכולים להיפגע. בסוף השמש היא זמינה כל הזמן זורחת, היא תמשיך לזרוח.

רותם: הרבה, מזמינה.

אולגה פרל: הרבה כן. וישראל היא מדינה שטופת שמש. 300 ימי שמש בשנה בממוצע, וזה משהו שהוא באמת מעבר לעניין הזה של חוסר תלות בדלקים פוסיליים. זה גם ייצור מבוזר. זה עוד יתרון של האנרגיה הסולארית שבעצם, אם חלילה יש איזושהי פגיעה באיזשהו מתקן ייצור אנרגיה אחד, האחרים ממשיכים לייצר, והפיזור הזה הוא חלק מהביטחון האנרגטי, וזו הסיבה שמדינת ישראל מעודדת את זה. גם במבני מגורים. ואגב, עוד סיבה היא הנושא של הרשת: פיתוח רשת ההולכה של החשמל עולה המון כסף, וברגע שאנחנו מייצרים חשמל קרוב למוקדי הצריכה, אנחנו חוסכים בצורך להקים עוד רשת.

עמיר: תיאורטית, בניין שהתקין מערכת כזאת כולל עמדת אגירה, ועל זה אנחנו נעשה פרק נפרד. איפה זה יאגור את החשמל ואיך אפשר לשמור אותו קדימה, כך שגם כשתהיה הפסקת חשמל בשכונה — בבניין הזה המעליות ימשיכו לעבוד וכל מערכות הבניין ימשיכו לתפקד. ועל זה מדברת אולגה כשהיא מדברת על עצמאות אנרגטית.

רותם: רגע, קופצת לי שאלה רחבה: למה חייב להיות הקישור לחברת החשמל? זאת אומרת למה זה חייב לקרות? למה אם יש לי מערכת סולארית על הגג אני לא יכולה להגיד למדינה תודה רבה. דאגתי לעצמי לאנרגיה. למה? למה חייב להיות הקישור? יש איזשהו חוק שאני לא מודעת אליו?

אולגה פרל: תיאורטית אפשר גם לעשות מערכות off-grid לשימוש עצמי. יש אנשים שעושים את זה, אבל באמת שאין סיבה הגיונית לעשות את זה כי יש תעריף שמאפשר לקבל סכומים יפים עבור החשמל שמוכרים. אין סיבה לא לעשות את זה. היום מותר למכור חשמל רק לחברת חשמל. אולי בעתיד יהיו עוד גורמים שאפשר יהיה למכור להם. כמו שפעם היה אפשר לקנות רק מחברת חשמל והיום יש גם ספקים פרטיים. אולי בעתיד אפשר לבחור למי מוכרים.

עמיר: גם לי יש תשובה טובה לנושא הזה. המון חברות חשמל שהופרטו במדינות שונות, גם בארצות הברית, הגיעו לידי פשיטת רגל. חברת החשמל בישראל זה אחד הגופים היותר יציבים שקיימים במשק. המדינה מבינה שזה גוף לאומי, ולכן לא הפריטה אותו ושמה בו את המשאבים. ואם תשימו לב אין בעיות חשמל בישראל וכשיש בעיות אנשי חברת החשמל מגיעים, עובדים יום ולילה ומחזירים את הזרם מהר מאוד. אני חושב שהטרייד-אוף הזה של 'בוא ננסה למכור למישהו אחר, אולי נקבל עוד כמה אגורות' לא שווה. תשאירו את חברת החשמל תחת המדינה עם רמת שירות שקיימת כיום.

רותם: דיברנו על זה שזה יכניס כסף לבניין. אבל לוועד בית בכלל מותר לייצר הכנסה? זה עסק? הוא צריך לשלם מס הכנסה?.

עמיר: חדשנות, ועדי בתים לא יודעים שהם יכולים לייצר גם הכנסה ולא רק לגבות כסף מהדיירים. הם עושים את זה היום בלי לשים לב. היום בהרבה מגדלי מגורים, כשמישהו רוצה לעשות יום הולדת הוא צריך לשלם עבור חדר דיירים 200 300 ₪. משהו סמלי. נכון? אז בדרך כלל זה כדי לכסות על הניקיון ועל הבלאי, שאם יישבר איזה כיסא הוא לא יצטרך ללכת ולקנות חדש — יש את הקופה של חדר הדיירים, ויש גם בניינים שלוקחים שטחים מסוימים ומשכירים אותם הלאה לגופים אחרים. זאת אומרת, יש לזה גם תקנות איך צריך לשלם וכמה. אבל השאלה שאותי בעיקר מעניינת, אולגה — ואני מלווה עכשיו שני פרויקטים כאלה — אני מלווה פרויקט של בניין עם 40 דיירים בתל אביב, אחרי תמ"א, שהגיע דרככם, וההכנסה השנתית שלו הולכת לעמוד על סדר גודל של 38 אלף שקל מחברת חשמל, לפי כמות הקילוואטים שהם מתקינים.

רותם: בזכות זה שיש להם את הפאנלים הסולאריים על הגג.

עמיר: אבל הם צריכים לממן 200 אלף שקל. עכשיו יש להם בעצם שתי אופציות או למכור את הזכות הזאת, כמו שאולגה אמרה, לחברה היזמית ל-25 שנה, ואז לא צריך לעשות גבייה מיוחדת, לא צריך לעשות כלום והחברה בעצם משלמת להם עבור השכירות של הגג וזה ההכנסה שלהם והיא לא משתנה.

רותם: אבל מן הסתם ההכנסה יורדת בגלל שאתה משלם.

עמיר: מה לעשות, החברה לא עובדת בחינם כי היא רוצה שולי רווח.

רותם: או מה לקחת הלוואה?

עמיר: או. בדיוק עכשיו בוא נשאל את אולגה. יש אופציה של do it yourself.

אולגה פרל: יש אופציה כזאת. יצא לנו ללוות בניינים שממש הצליחו לחסוך — חסכו כך וכך שנים מדמי הוועד והצליחו להקים מערכת. זה באמת מקרים נדירים. המקרה היותר שכיח, עמיר, כמו שאתה אומר, זה שצריך לעשות גבייה מיוחדת — ולרוב זה מאוד קשה. לא נתקלנו עדיין בבניין שבאמת הצליח לעשות את זה בצורה הזאת. אז או שבאמת משכירים ליזם ומוותרים על חלק ניכר מההכנסה או שלוקחים הלוואה. עכשיו לקחת הלוואה כבניין זה מורכב? למה זה מורכב? כי ועד בית הוא סוג של נקרא לזה ישות כלאיים.

רותם: ספק.

אולגה פרל: יצור כלאיים שכזה. זאת מצד אחד הוא לא עסק, הוא לא עמותה, הוא לא ארגון רשום עם ח"פ ברשם העמותות או ברשם החברות או מה שזה לא יהיה. מצד שני, זה גם לא אדם פרטי. זה גוף שמצד אחד יש לו כל מיני חובות וזכויות, ומתייחסים אליו — בחשבון החשמל רשום 'נציגות ועד בית'. אז כן, זה כן ישות שהיא קיימת. אבל לצערנו גופים פיננסיים בישראל — ואנחנו היינו בקשר וניסינו לדבר עם הרבה גופים כאלה, בנקים וכולי — לא מוכנים לקחת את הישות הזאת שנקראת ועד בית ולהחליט שהיא ישות שאפשר לתת לה הלוואה.

רותם: עמיר אבל יש פתרונות אחרים.

עמיר: יפה, עכשיו בפרק הזה אנחנו באמת נותנים בשורה אמיתית לוועדי הבתים בישראל.

רותם: באמת בשורה.

עמיר: הבנקים באמת מדירים את רגליהם של ועדי הבתים. הם לא רוצים לתת להם שירות בחשבונות השוטפים, הם לא עונים לטלפונים והם בטח לא מתכוונים לתת הלוואה אלא אם כן ועד הבית חותם ערבות אישית וזה לא יקרה בחיים. אבל חברות אשראי חוץ בנקאיות, חברה בשם OXS פינטק, שאנחנו חלק מהבעלים שלה. חברה שהוקמה אך ורק לשירות תחום ועדי הבתים, עם הפתרון שנקרא דינג — כבר דיברנו עליו פה בפרק אחד, ארנק דיגיטלי שעושה גבייה — היא היום כן מאפשרת לוועדי בתים לקחת מימון הלוואה לעשר שנים בלי ערבות אישית עבור פרויקטים, כמו בדיוק הפרויקט של אנרגיה סולארית כמו עבור מעלית חדשה, בניית מרפסות. זאת אומרת, זו אוכלוסייה שאנחנו יודעים לעבוד איתה. אנחנו לא מפחדים שהיא לא תשלם את ההתחייבויות שלה. יכולים להיות לפעמים עיכובים בתשלום. יכול להיות פריסה קצת יותר רחבה, אבל זו אוכלוסייה שאנחנו עובדים איתה כבר 45 שנים. אנחנו לא מפחדים ואנחנו לאט לאט מתחילים לתת את ההלוואות הראשונות לוועדי בתים ואני מקווה שזה יזיז משהו בשוק. זאת אומרת, ככל שיראו שאנחנו ב-OXS פינטק נותנים הלוואות לוועדי בתים.

רותם: אולי גם אחרים.

עמיר: יתעוררו. זה כנראה לא יקרה בשנה שנתיים הראשונות, אבל כשיראו שיש חברה שנותנת הלוואות והכל בסדר. לאט לאט אני מקווה שתוך כמה שנים עוד ועוד ועוד גופים חוץ בנקאיים יחליטו לתת הלוואות.

רותם: יש סבסוד מטעם המדינה, מטעם האגודה לתרבות הדיור או דברים כאלה?.

אולגה פרל: אז כמו שכבר אמרתי מקודם, הסבסוד של המדינה הוא בעצם התעריף. זה התעריף. זה לא התעריף 25 שנה.

רותם: מה שחתמת זה 25 שנה קבוע.

אולגה פרל: נכון להיום יש גם תוספת שנקראת פרמיה אורבנית — לאותן 48 אגורות עוד שש אגורות, עד שנת 2042. אם אני לא טועה, שבעצם מי שעושה מערכת היום יש לו עוד כך וכך שנים לקבל את התוספת הזאת, וזה מוצע רק לבתי מגורים ביישובים של 50 אלף תושבים ומעלה — כלומר כל הערים הגדולות בישראל. כדי לעודד את הייצור במקומות שבהם יש הכי הרבה צריכה — זה הנושא של הרשת שדיברתי עליו מקודם, שזה בעצם הסיבה שהמדינה רוצה לעודד את זה. ואגב, חשוב להגיד שזה תקף עד סוף 2026. אז זה הזמן לנצל את התעריפים המשתלמים ולעשות את המערכות האלה.

עמיר: סליחה שאני מתערב — אלה התנאים, ועכשיו אשאל את שאלת הטעם. לוועד בית זה קצת כאב ראש, אבל עמותת שמש מלווה, ותכף תשאלי מי מלווה את האירוע הזה. לוקחים הלוואה, ומיד אחרי שנה מתחילים לקבל הזרמה של חמשת אלפים שקל לוועד הבית. נכון, זה רק חמשת אלפים שקל, אבל בערך אחרי שמונה, תשע, עשר שנים כל אחד תלוי כמה קילוואט הוא.

רותם: כיסית את ההלוואה.

עמיר: כיסית את ההלוואה ופתאום הבניין מתחיל. תחשבו בשנת 2000 35 עם יתרה של 40 אלף שקל בחשבון כל שנה? אוקיי, תחליטו מה אתם עושים עם הכסף הזה. רוצים להוריד את מיסי הוועד? רוצים לשפץ חדר דיירים? רוצים לעשות חדר כושר? איזה כיף!

רותם: מדהים. ו'שמש לכולם' מלווה את התהליך?.

אולגה פרל: כן בהחלט. אז כמו שאמרתי מקודם באמת התהליך מתחיל בזה שאנשים נכנסים לאתר שלנו, קוראים מידע, בודקים במחשבון, ואם הם רוצים את העזרה שלנו אפשר פשוט להירשם ואנחנו נסייע ונעשה את זה בשבילם. לאחר מכן בעצם אנחנו נותנים הדרכה לאותם ועדים שהרימו את הכפפה ורוצים להתקדם, והאתגר הראשון והכי מהותי בבניין משותף — וזה גם ההבדל, אגב, בינו לבין בית פרטי — הוא נושא ההסכמה. זאת אומרת, חוק המקרקעין מגדיר שספציפית עבור מערכת סולארית נדרשת הסכמה של שני שליש מבעלי הדירות לפחות שישה אחוזים.

רותם: לא נורא, לא.

אולגה פרל: נורא, בהחלט אפשרי להשיג את זה. וועד שרוצה ומעוניין, ויכול לקבל את הסיוע שלנו, בהחלט יכול לעשות את זה. נדרש כמובן גם לקיים לפחות אסיפה אחת בעניין ולהציג את הנושא, ואנחנו בעצם שם בשבילם לעזור להם בכל דבר, בין אם זה לתת מידע, לענות לחששות של דיירים. בדרך כלל זה הדיירים בקומה העליונה ובעצם.

עמיר: סביר בעינייך שנה מיום שהוועד מתניע את התהליך ועושה אסיפה ראשונה, בהחלט מתעניין אצלכם שאחרי שנה כבר מתחיל לזרום כסף לקופת הוועד.

אולגה פרל: כן, אני חושבת שכן. בגדול, זמן של תהליך ככה מי שבאמת ככה.

רותם: רציני.

אולגה פרל: רציני ועובד בזה ועושה את זה כמו שצריך, אז תוך נגיד מרגע הפנייה הראשונית תוך כחודש הסכמה ראשונית אחר כך יוצאים בעצם לבקש הצעות מחיר. אם לוקחים הלוואה אז בעצם גם מקבלים את תנאי ההלוואה. בוחרים את החברה שתבצע את הפרויקט, בדומה לבית פרטי — מקבלים הצעות מחיר, משווים וכולי. אנחנו עוזרים להם גם בעניין הזה. ההחלטה היא כמובן בסוף שלהם, אבל אנחנו עוזרים להם גם לקבל הצעות, גם להשוות ביניהן עונים על שאלות.

רותם: מעניין אותי לשאול אותך אולגה, מה לדעתך כרגע נכון לנקודת הזמן הזו? המחסום המרכזי שמונע מהדבר הזה, שנשמע באמת מדהים להיות בעוד ועוד ועוד בתים משותפים בישראל.

אולגה פרל: קודם כל, המחסום התפיסתי. אני אגיד לך שאנחנו רואים שהדברים מתחילים להשתנות מהיום שהתחלנו — כשהתחלנו לדבר על זה עם אנשים, כולם הסתכלו עלינו כאילו נחתנו מהירח. היום אנחנו כבר מקבלים המון פניות. גם אנחנו שומעים על פרויקטים שקורים גם ללא עזרה שלנו. ככה חברות סולאריות שאנחנו מכירים ועוסקות בזה מספרות לנו שיש להן פרויקטים. אז משמח לשמוע שהצלחנו לעשות איזושהי התנעה בשוק, אבל לשאלתך אני חושבת שכן. יש פה מחסום רציני של מודעות עדיין, וגם המדינה עדיין מתייחסת לבית משותף, בהקשר של מיסוי, בצורה דומה לאדם פרטי — וזה לא אותו דבר. זאת אומרת בן אדם שיש לו X שטח גג והכל הולך לכיס שלו זה לא אותו דבר כמו.

רותם: לגמרי.

אולגה פרל: גם אם זה 2X שטח גג על עשרה אנשים.

עמיר: אבל עדיין המיסוי הוא בסך הכל 100 אחוז.

אולגה פרל: כן, המיסוי המיסוי היום עובד ככה. זאת אומרת יש איזה שהיא תקרת מס שאם לא עוברים אותה לא משלמים בכלל מס הכנסה.

עמיר: 100 אלף שקל בשנה?

אולגה פרל: לא, זה.

עמיר: תלוי. תלוי במערכת בגודל המערכת.

אולגה פרל: לא. זה 28 אלף שקל. זה סביב ה 28 אלף שקל בשנה. זאת התקרה שבעצם עד אליה יש פטור מלא ממס פטור מלא.

עמיר: אני מדבר על העשרה אחוזים.

אולגה פרל: כן? אז בעצם על הדלתא שבין אותם 28 600 עד ל לא יודעת מה שמקבלים. יש באמת עשרה אחוז מס שזה משהו שאנחנו פועלים לשנות אותו בבניינים משותפים, כי באמת צריך להסתכל אחרת על קבוצה של אנשים לעומת בן אדם אחד.

עמיר: חד משמעית.

רותם: לסיום — בכל סיום פרק יש לנו פינה, תיבת התלונות, שהפכה מזמן לתיבת הסיפורים. תני לנו סיפור אחד שרלוונטי לנושא שאת עוסקת בו, שיעלה לנו חיוך על הפנים, על האופציה שנפתחה בפניכם.

אולגה פרל: אולי לפני זה אגיד מילה על המניעים — למה בעצם לעשות את זה. הרבה פעמים המניע השכיח הוא פחות פיקנטי. למשל הגג דולף ואין לנו כסף לעשות לעשות את האיטום.

עמיר: אז אנחנו נעשה את הקבלן שעושה את זה כבר עושה להם את האיטום על הדרך.

אולגה פרל: אז ככה, על הדרך עושים את זה, גם אם האיטום הזה זה. אבל לפעמים יש גם מניעים ככה קצת יותר מעניינים. הבניין הראשון בארץ שאנחנו מכירים שעשה את זה — ואגב, ההסכמה שם הייתה מאה אחוז. מה שהבנו מהם זה שיש להם שטח גג יפה, ושהיה דייר שעשה מסיבות מאוד רועשות על הגג וממש היווה מטרד לשכנים האחרים. והבנתי שהיו מעורבים גם חומרים כאלה ואחרים. באיזשהו שלב כל בעלי הדירות בבניין החליטו שזה לא מתאים להם יותר. בואו נשתמש בגג למשהו אחר, וככה אי אפשר יהיה לעשות שם את המסיבות. והם בחרו לעשות שם מערכת סולארית.

רותם: תירוץ נפלא.

אולגה פרל: היום אין יותר מטרד שלך.

עמיר: אני הייתי מתנגד.

רותם: תן לי לנקות את הראש, אתה אומר.

עמיר: אבל מה? מאה אחוז? זה אומר שגם זה שמעשן הסכים לזה?

אולגה פרל: אני חושבת שהוא היה שוחר.

עמיר: אולי פשוט עישן באותו יום כשהוא חתם.

רותם: אני לא יודעת לבדוק את זה. יכול להיות. טוב, אני אגיד שאני חושבת שאם אנחנו עדיין מדברים על זה שהמחסום הוא מחסום תודעתי ומודעות, אז טוב שעשינו את הפרק הזה, כי אני חושבת שלפחות אני, ואני בטוחה שגם המאזינים שלנו, קיבלנו פה מידע סופר חשוב על משהו שהוא כמובן מקור הכנסה לבניינים משותפים. אבל כמו שגם אמרת משהו שגם יכול לתרום לאיכות הסביבה שלנו והמחיה שלנו כאן בישראל. אז אולגה פרל, מנהלת שיווק ועבודת שטח בשמש לכולם. תודה רבה שהגעת לפודקאסט שלנו.

אולגה פרל: תודה שהאזנתם.

רותם: נהנינו מאוד, השכלנו מאוד. עמיר בר-עוז, מנכ"ל ובעלים של בר-עוז המרכז לביטוח בתים משותפים. תודה גם לך. אנחנו סיימנו.