רק לאחרונה עלה לכותרות סכסוך שכנים בו התעכב פרויקט של התחדשות עירונית בבית משותף, עקב ויכוח בין דיירים בנושא של… האכלת חתולים (לכתבה בגלובס).
מסתבר כי לעניין של האכלת חתולים יש נוכחות משמעותית בעולם הבתים המשותפים. אמנם זו אינה הסיבה מס' 1 לסכסוכי שכנים, אבל בהחלט גורם בעל משקל שמביא הרבה דיירים וחברי ועדים אל אולמות המשפט. לא רק בישראל.
השורה התחתונה: האכלת חתולים זה מותר, אבל…
האכלת חתולי רחוב (או בכינוי החדשני 'חתולי קהילה') אינה אסורה אבל יש כללים. הקו המנחה הוא איזון בין טובת החתולים לבין טובת הדיירים. כלומר, האכלת החתולים לא רק שמותרת אלא אף רצויה (חתולי הרחוב מוגנים בחוק) ובלבד שלא תהפוך למטרד – לכלוך, ריח, רעש וכד'.
השאלה 'מהו מטרד?' יכולה להוביל להרבה תשובות, איש איש עפ"י תפיסת עולמו ויחסו לנושא, והוויכוח הזה הוא מה שמביא את הדיירים משני צדי המתרס לעימות בו, לעתים קרובות, נדרש להכריע בית המשפט.
בסופו של דבר, למעט מקרי קיצון (ויש כאלה), ניתן למנוע את העימות ע"י הקפדה על הכללים, וכאשר בודקים פסיקות של בתי המשפט בעולם בנושא של האכלת חתולים, מוצאים שזהו החוט המקשר – בתי המשפט פשוט מפנים לכללים הנהוגים באותה מדינה ומורים לפעול לפיהם.
האכלת חתולים – הכללים בישראל
בפועל, בישראל קיימות שתי מערכות של כללים מחייבים בנושא האכלת חתולי רחוב: אחת של המשרד להגנת הסביבה והשנייה של האגודה לתרבות הדיור.
עיקרי הדברים:
- נקודת האכלה אחת קבועה רחוקה מכניסות, חלונות, מעברים וכד'.
- שעות האכלה קבועות. אסור להאכיל בשעות הלילה.
- להשתמש במזון יבש בלבד, בלי שאריות.
- לספק גם מים.
- אחריות לניקיון: מי שמאכיל מנקה מיד, כולל את הכלים, ומשאיר את פינת ההאכלה נקייה.
כללים אלו תקפים לכלל הציבור. בבתים משותפים קיים גם היבט של שימוש ברכוש משותף, שהוא אפשרי אך באופן מאוד מוגבל וכמובן בכפוף לכללים לעיל. לדוגמא: אסור להאכיל חתולים בחדרי מדרגות.
ועד הבית יכול להסדיר את הנושא במסגרת התקנון בו ייקבע, באספת דיירים, המיקום, זמני האכלה וקריטריונים נוספים שייסעו הן להגנה על חתולי הרחוב בסביבה והן על דיירי הבית המשותף. גם על חברי הוועד שיחסכו מעצמם עימותים מיותרים והתרחשויות משפטיות לא נעימות.
לתשומת לב: סיכון החתולים, או פגיעה בהם – הן עבירות פליליות.
מהנעשה בעולם
באופן כללי ההתנהלות במדינות שונות בעולם – רשויות ציבוריות, רשויות משפטיות וקהילות – דומה לזו שקיימת בישראל – מותר להאכיל חתולי רחוב אבל תחת מגבלות וכללים ברורים. כך זה במדינות אירופה, בסינגפור ובמדינות נוספות.
יש מקומות, למשל ברומא איטליה, שבהם מתפתחת גישה מכילה יותר לחתולי הרחוב, תוך הקצאת מרחבי מחיה מוגדרים (קולוניות), והאצלת אחריות ואף סמכויות לאנשים שמוגדרים כמאכילי חתולים. חלק מתפקידם הוא לתווך בין הרשויות המקומיות לבין החתולים לצרכי חיסון, עיקור ועוד.
מן הצד השני של המתרס יש מקומות בעולם בהם הגישה היא מחמירה, ולמעשה האכלת חתולים מוגדרת כעבירה אבל היישום בפועל הוא של אי הפללה. כלומר, מצופה ממאכילי החתולים "לא להגזים" שכן יופעל החוק. גישה זו נפוצה בארה"ב ובאוסטרליה.
