להיות חבר ועד בית זאת משימה תובענית שמתבצעת בהתנדבות, בדרך כלל בתנאים לא נוחים, תוך כדי חיכוכים מתמידים עם בעלי דירות ודיירים. בשתי מילים: לא כיף.
חלק מהמחיר שמשלמים חברי ועדי בתים הוא התמודדות מתמשכת עם טענות, מענות, צעקות, ויכוחים, האשמות וטרוניות. לעתים הדברים מגיעים להתלהטות יצרים. במקרים רבים הדברים מתגלגלים לתביעות לשון הרע בבתי המשפט.
חבר ועד יכול להגן על עצמו בבית המשפט
חשוב להבין: העובדה שחברי ועד פועלים בהתנדבות, בשם הבניין ומתוך רצון לפתור בעיה אמיתית, אינה מעניקה להם חסינות מפני טענות לפגיעה בשם טוב. דווקא משום שחברי ועד נמצאים בקשר שוטף עם דיירים, ספקים ובעלי מקצוע – תוך חיכוך מתמיד – הם חשופים יותר למצבים שבהם אמירה לא זהירה עלולה להתפרש כפוגענית.
חלק גדול מהמקרים שנדונו בבית משפט עוסקים בתביעות של חברי ועד כנגד דיירים שפגעו, השמיצו, טפלו האשמות שווא וכיוצ”ב. לדוגמא (אחת מיני רבות): דייר בבניין בבת ים השמיץ חבר ועד ושילם 50,000 ש”ח.
זה מקרה שקיבל חשיפה בתקשורת הכללית. אתרי המשפט ופסקי דין מלאים בדוגמאות נוספות.
הנתיב המשפטי הוא דו-סטרי
אם תחפשו תמצאו גם מקרים הפוכים, בהם דיירים תבעו חברי ועד בגין לשון הרע.
הסיכון המשפטי לחברי ועד הוא חלק מהעבודה השוטפת, ולמעשה נמצא בכל נקודת מגע עם דיירים:
- תכתובת (מכתבים, מיילים) – כאשר המתח קיים הניסוחים עלולים להפוך לאגרסיביים ועוקצניים.
- אספות דיירים – כשהטונים עולים, מישהו זורק משפט “על הדרך”, והוא נשאר בחדר ונחרט אצל אחרים.
- שיחות מסדרון בנוכחות קהל – גם אם זה “רק בלובי” או ליד המעלית, כשיש עוד אוזניים בסביבה זאת כבר לא שיחה פרטית.
- קבוצות ווטסאפ ואפיקי תקשורת דומים – שיחות דיגיטליות יכולות להתדרדר במהירות לתגובה פזיזה, אימוג’י מעליב וכד’.
- לוח מודעות בבניין – הודעה שנראית “עניינית” עלולה להיתפס כפוגענית אם היא מייחסות כוונות, מאשימה, או מביישת אדם ספציפי.
בכל אחת מהזירות האלה, קל מאוד לגלוש מהעובדות אל הפרשנות, ומהפרשנות אל עלבון. ומהרגע שהדברים יוצאים החוצה – כמעט בלתי אפשרי “להחזיר אותם פנימה”.
