שי מאירוביץ’ הוא שמאי ותיק ומנוסה שעבד שנים רבות עבור מס רכוש, ביקר במאות אזורי פגיעה, וליווה עשרות משפחות ועסקים שרכושם ניזוק במלחמות. ההתמחות שלו בנזקי מלחמה חשובה בימים אלו לכל אזרח בישראל, אז ישבנו איתו לשיחה קצרה, שהיא גם מרגיעה וגם נותנת פרספקטיבה.
השאלה החשובה ביותר, איך הציבור שאתה פוגש בזירות הנזק השונות?
אנשים מדהימים, פשוט אנשים מדהימים. אנחנו שנתיים וחצי במלחמה קשה, שמגיעה באופן ישיר גם לעורף, כאשר כולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל, בסיכון מתמיד, במתח מתמשך, ואתה מגיע לזירת נפילה ופוגש אנשים – אני לא אגיד רגועים, אבל ממוקדים, ענייניים וגם מחייכים ומסבירי פנים.
היה מקרה שהגעתי למקום שחטף די קשה, ואנשים שאיבדו את רכושם רק לפני כמה דקות שואלים אותי אם אני רוצה לשתות משהו לפני שאני מתחיל. אין מילים.
מה רמת הידע של האזרחים בנושא מס רכוש?
משתפרת אבל עדיין לא מספקת. בגדול כולם יודעים על מס רכוש ועל הפיצוי של המדינה לנזקי מלחמה וטרור. יש קצת בלבול בכל מה שקשור לנזקי תכולה, שהם כידוע בכיסוי חלקי.
צריך לתת פה מילה טובה לאנשי מס רכוש, שמגיעים מהר, ומטפלים בדברים בזריזות וביעילות. הם, לדעתי, הגורם מספר אחת למודעות הציבורית לשירות של מס רכוש.
הציבור פוגש אותם בשטח, בזמן אמת, ומקבל פתרונות בזמן קצר. הרספקט לפעילות של מס רכוש יוצר מומנטום של העברת מידע וידע מפה לאוזן, מאחד לשני. לאנשים יש אמון במנגנון ולכן הם טורחים לקרוא יותר, כי יש טעם, ולהסביר למשפחה ולחברים.
איך נערכים למשימה הזאת של שמאות בזמן מלחמה?
בסך הכל האנשים שעושים במלאכה – או בשירות של מס רכוש, או בשירות של הניזוקים עצמם – מיומנים מאוד, ודאי בהיבט המקצועי של הערכת נזקים. עם הזמן – לצערנו – צוברים גם ניסיון בזירות של פגיעת טילים ורקטות.
השמאים שפועלים בשירות מס רכוש מלווים ע”י אנשי מקצוע של מס רכוש. כמו שאמרתי, זה מנגנון משוכלל שלמעשה ערוך ודרוך באופן שוטף.
הכנה פסיכולוגית?
אותו דבר. המוכנות שלנו היא ברירת מחדל. אנחנו יודעים שנפגוש אנשים שאיבדו בית, אנחנו מכירים את הסיטואציה, אנחנו יודעים מה לענות ואיך להכווין כדי למתן את הבלבול, להקטין את אי הוודאות, ולתת ביטחון. לעתים קרובות זה בא עם חיבוק, יד על הכתף, לפעמים מישהו בוכה על הכתף שלך – אלו דברים מובנים. אבל כמו שאמרתי, אנחנו פוגשים אנשים שמרגיעים אותנו.
אני חושב שיש רק אירוע אחד שהוא יוצא דופן מבחינה זאת. שמאים הוזעקו ב-7 באוקטובר בלילה. אפשר רק לדמיין עם מה הם התמודדו. זה אולי המקרה היחיד שאפר לחשוב על הכנה פסיכולוגית מיוחדת, כי זה באמת משהו מעולם אחר.
יצא לי להיות בעוטף כמה שבועות אחרי תחילת המלחמה. למרות מרחק הזמן המסוים, למרות שהזוועות כבר נוקו, זה היה קשה מאוד.
מה ההבדל בין אזרחים פרטיים לבין בעלי עסקים שניזוקו?
פה יש הבדל גדול, ואפשר לראות את ההבדל כי הרבה בעלי עסקים נוהגים להעסיק שמאים מטעמם, במקביל לשמאים של מס רכוש. לא בגלל חוסר אמון, אלא בגלל שיש קושי מיוחד להעריך נזקים עסקיים, המשימה של השמאות הרבה יותר מורכבת – בשלון המעטה – ויש נזקים סמויים. מבחינה מקצועית זה עולם אחר.
