על פניו, משק הגז בבית משותף עם מערכת גז מרכזית הוא פשוט: יש ספק גז לבניין, יש מונה בכל דירה, צורכים ומשלמים.
אבל בבניינים עם מערכת גז מרכזית יכולים להיווצר פערים משמעותיים בין המחירים שמשלמים דיירים שונים, גם כאשר כולם מחוברים לאותה מערכת ומקבלים שירות מאותה חברה.
זה בדיוק מה שעמד במרכז תביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברת סופרגז.
אחת מלקוחות החברה טענה כי במשך שנים שילמה מחיר ממוצע של כ־66.5 שקל למ"ק גז. לאחר שקיבלה חשבון גבוה במיוחד היא בדקה כמה משלמים שכנים אחרים בבניין. לדבריה, התברר כי שכן אחד שילם כ־44 שקל למ"ק, אחרים שילמו כ־37 או 34 שקל,ים ובשלב מסוים חלק מהשכנים שילמו אף כ־29 שקל למ"ק.
כלומר, בתוך אותה מערכת גז מרכזית, באותו בניין, התקיימו פערים ניכרים בין התעריפים ששילמו דיירים שונים.
חלק מהפערים נוצרו לאחר שדיירים בבניין פנו לחברה וביקשו לשפר את תנאי ההתקשרו שלהם.
דיירים שהתמקחו קיבלו מחיר נמוך יותר
אחת השכנות סיפרה כי שילמה 63.35 שקל למ"ק. לאחר שפנתה מיוזמתה לסופרגז וביקשה הנחה, התעריף שלה ירד ל־32.76 שקל למ"ק.
לעומת זאת, הלקוחה ששילמה את המחיר הגבוה יותר לא קיבלה את אותה הנחה. בחשבוניות שהונפקו לדיירים אמנם הופיעה הפניה כללית הקוראת לצרכנים שמעוניינים לקבל תנאי התקשרות מעודכנים לפנות לחברה, אבל לטענת התובעת אין בכך הצעה בפועל של אותם תנאים שניתנו לשכנים אחרים.
מכאן התפתחה המחלוקת המשפטית.
התובעת טענה שסופרגז הפרה את הוראות החוק האוסרות על ספק להציע תנאים שונים לצרכנים המחוברים לאותה מערכת גז מרכזית, ושעל החברה היה להציע ליתר הצרכנים את התנאים המשופרים בתוך עשרה ימים.
החוק אליו מתייחסת התובעת הוא חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט–1989, ובאופן ספציפי סעיף 17ג1, שכותרתו "איסור הצעת תנאי התקשרות שונים לצרכני גז בחוזה להספקת גז באמצעות אותה מערכת גז מרכזית".
האם הנחה לדייר אחד צריכה להינתן לכל הבניין?
זו הייתה אחת השאלות המרכזיות בתיק. סופרגז לא טענה שכל הדיירים אכן שילמו אותו מחיר. המחלוקת שלה עם התובעת הייתה על המשמעות המשפטית של פערי המחירים.
לפי עמדת החברה, החוק אינו מחייב שכל הדיירים בבניין ישלמו מחיר אחיד, וגם אינו קובע שכל הדיירים זכאים אוטומטית למחיר הנמוך ביותר שהצליח להשיג אחד מהם.
סופרגז טענה כי יש להבחין בין מצב שבו החברה יוזמת הצעה לשינוי תנאי ההתקשרות לבין מצב שבו לקוח פונה מיוזמתו ומנהל משא ומתן אישי.
לפי הפרשנות שלה, החובה להציע תנאים משופרים לכל הדיירים קמה כאשר ספק הגז יוזם את השינוי, ולא כאשר דייר מסוים פונה בעצמו ומצליח לקבל הנחה. החברה אף טענה, במקרה הספציפי, כי התובעת צרכה כמות גז נמוכה משמעותית מחלק משכניה ולכן לא בהכרח הייתה זכאית לאותו תעריף.
התובעת הציגה עמדה אחרת: אם החברה מוכנה לספק גז לדייר אחד באותה מערכת בתנאים טובים יותר, עליה להציע תנאים אלה גם ליתר הדיירים המחוברים אליה.
זו אינה רק מחלוקת על חשבון גז מסוים; היא נוגעת לאופן שבו ספקי גז רשאים לנהל את התמחור מול צרכנים שונים בתוך אותה מערכת מרכזית.
לא ניתן פסק דין – הצדדים הגיעו לפשרה
המחלוקת לא הסתיימה בפסק דין שקבע מי צודק. הצדדים הגיעו להסדר פשרה באמצעות הליך גישור. סופרגז אינה מודה במסגרת ההסדר בטענות שהועלו נגדה, ונכון למועד פרסום ההסדר הוא עדיין טעון את אישור בית המשפט.
לכן חשוב להבחין: הפשרה אינה פסק דין תקדימי הקובע שכל חברת גז בישראל חייבת לתת לכל דייר את המחיר הנמוך ביותר שניתן לדייר אחר בבניין.
עם זאת, מבחינה מעשית, אחד המרכיבים המרכזיים בהסדר הולך בכיוון הזה לפחות ביחס ללקוחות סופרגז ולמשך תקופה מוגדרת.
מה כולל הסדר הפשרה?
להסדר שני מרכיבים מרכזיים הנוגעים ללקוחות.
הראשון הוא זיכוי בסכום כולל של 17 מיליון שקל, כולל מע"מ – הזיכוי מיועד לצרכני גז ביתי של סופרגז במערכות גז מרכזיות שהיו לקוחות החברה החל מ־1 בינואר 2017. הזיכוי אמור להינתן באמצעות חשבון הגז, והסכום יחולק באופן שווה בין הלקוחות הרלוונטיים. לפי ההערכה שפורסמה, מדובר בכמה עשרות שקלים לכל לקוח.
המרכיב השני משמעותי יותר מבחינת ההתנהלות העתידית: סופרגז התחייבה להפעיל במשך ארבע שנים מנגנון של 'השוואת תנאים רוחבית'.
לפי ההסדר, כאשר צרכן המחובר למערכת גז מרכזית יקבל תנאים משופרים, החברה אמורה להחיל אותם אוטומטית גם על יתר הצרכנים המחוברים לאותה מערכת.
השווי המוערך של ההטבה הזאת לא יפחת מ־14 מיליון שקל לפני מע"מ.
המשמעות המעשית ברורה: אם ההסדר יאושר וייכנס לתוקף, השגת מחיר טוב יותר על ידי דייר אחד במערכת של סופרגז יכולה להשפיע על התנאים של כלל הדיירים המחוברים אליה.
למה סופרגז בחרה להגיע לפשרה?
סופרגז לא הודתה שהפרה את החוק ואף המשיכה לדחות את הפרשנות המשפטית שהציגה התובעת. עם זאת, לפשרה יש מבחינת חברה מסחרית יתרון ברור של צמצום אי־הוודאות.
המשך המשפט היה משאיר פתוחה אפשרות שבית המשפט יקבל את פרשנות התובעת ויקבע כיצד יש ליישם את החוק. לפסק דין כזה היו יכולות להיות השלכות החורגות מהמקרה של דיירת אחת או בניין אחד.
הפשרה, לעומת זאת, מגדירה מראש את היקף הזיכוי, את מנגנון השוואת התנאים ואת תקופת ההתחייבות של ארבע שנים, וכל זאת ללא הודאה של החברה בטענות נגדה.
גם מבנה ההסדר חשוב: חלק מהעלות הוא זיכוי כספי ללקוחות וחלק אחר הוא שווי מוערך של תנאים טובים יותר שיינתנו בעתיד. מבחינה עסקית, אין מדובר כולו בתשלום מזומן מיידי של סכום אחד.
הסוגייה רחבה יותר מסופרגז
פערים במחירי הגז הביתי אינם מוגבלים לחברה אחת. משרד האנרגיה והתשתיות מקדם ב־2026 מהלך להגברת התחרות בשוק הגז הביתי, לאחר שבדיקות שערך הצביעו על אפשרות לפערים של מאות שקלים בשנה בין ספקים.
המשרד גם שדרג את הכלי שלו להשוואת מחירים במטרה להקל על צרכנים לבדוק את האפשרויות באזור מגוריהם (ראו בהמשך).
גם דוח מיוחד של מבקר המדינה מיוני 2026 מצביע על ריכוזיות גבוהה בענף. בשנת 2024 ארבעת ספקי הגז הגדולים החזיקו ב־71% מהשוק הביתי כולו. באספקה באמצעות מרכזיות מכל נייח – שיטת אספקה נפוצה במיוחד בבתים משותפים — הגיע חלקם ל־77%.
המבקר ציין כי למרות תיקוני החקיקה שנעשו לאורך השנים, רמת התחרות בשוק עדיין נמוכה. המשמעות היא שהאפשרות להתחרות על מחיר קיימת, אבל התחרות אינה מתרחשת מעצמה. מישהו צריך לבדוק מחירים, להשוות ולפנות לספק.
בבית משותף, ועד הבית נמצא בעמדה טובה לעשות זאת.
